*האם יש דרך אחת נכונה להצלחה בדיאטה?

לשתות רק מים כי הם טובים לדיאטה ומנקים את הגוף. לשתות משקאות דיאט כי הם טעימים ודלים בקלוריות. לא לשתות משקאות דיאט כי הממתיקים הם רעל. לא לשתות מיצים בגלל הקלוריות. לשתות מיצים בשביל הבריאות. לא לשים סוכר. כן לשים כפית סוכר. לשתות כף שמן זית. לא לגעת בשמן בכלל. להימנע ממוצרי קמח לבן. לאכול מוצרי קמח לבן, במידה. לאכול קוביית שוקולד ביום. להתנזר משוקולד. לאכול רק לחם קל. לאכול רק לחם מלא. לאכול הרבה ירקות. להגביל כמות ירקות. לאכול המון מוצרי גבינה. להתנזר ממוצרי גבינה כי הם לא בריאים. לאכול 0% שומן. לא לגעת אם זה מתחת ל- 3% שומן. לעשות ספורט 3 פעמים בשבוע. לעשות ספורט כל יום. לשלב אימוני כח. לא לשלב אימוני כח. לרוץ. לא לרוץ. להימנע מפחמימות. לאכול הרבה פחמימות. להימנע מבשר אדום. לאכול בשר אדום. להימנע מממתיקים מלאכותיים. לצרוך ממתיקים מלאכותיים. לאכול עד 18:00. לאכול עד שעה לפני השינה...............

אפשר להמשיך ככה כל היום. תעשיית הדיאטה בארה"ב לבדה, מגלגלת 40 מיליארד דולר בשנה. חברות רבות ויזמים רבים רואים את הפוטנציאל הגלום בתחום, ולכן דיאטות חדשות צצות כפטריות לאחר הגשם. מי לא שמע על דיאטת אטקינס, דיאטת סאות' ביץ', דיאטת הלחם, דיאטת כרוב, שומרי משקל, מירי בלקין, OA, דיאטני קופות חולים, דיאטנים פרטיים, דיאטני ספורט, ספרים על דיאטות, DVD לדיאטות ולחיטוב הגוף, מכשירים שונים ומשונים שנמכרים בערוץ הקניות וכמובן הרע מכל - כדורי "פלא". אנחנו מוצפים מכל עבר בכל הקשור לתעשיית האוכל, התזונה והדיאטות. אי אפשר לפתוח את הטלוויזיה בלי לראות תוכנית על הנושא ובלי פרסומות על אוכל (ומנגד על מוצרי דיאט). 

כל זה יכול להיות מאוד מאוד מבלבל, במיוחד למי שאינו מנוסה בדיאטות. למי לפנות? מי צודק? האם יש דרך אחת נכונה? 

גם אני, לפני כחודשיים, הייתי נורא מבולבלת. כבר ניסיתי בערך הכל (למעט דיאטות לא הגיוניות כמו דיאטות כרוב או כדורי פלא, שמנסות למכור חלום אבל לא מציאות). הייתי אצל דיאטנים, ניסיתי לעשות דיאטה בעצמי, ניסיתי להתעמק בכושר ובספורט במקום בתזונה. כל פעם ניסיתי משהו אחר, בתקווה ש"הפעם אצליח". כל פעם באמת האמנתי שהפעם זה יהיה זה, הפעם זה שונה. אבל לא הצלחתי. הייתי פשוט מבולבלת מכל המידע שנצבר לי בראש. לא ידעתי מה נכון. יום אחד חשבתי שנכון לאכול אוכל בריא ומלא (בדגש על פחמימות מלאות כמו אורז מלא, לדוגמא, בשילוב שמנים בריאים מן הצומח, הרבה ירקות ופירות). אבל לא ירדתי במשקל ולא הצלחתי להתאזן. בתקופה אחרת, חשבתי שאני צריכה בכלל לעשות הרבה ספורט ופשוט לשרוף הכל. עשיתי מנוי לחדר הכושר והתאמנתי במשך חודשים לפי תוכנית של מאמן בחדר הכושר. גם זה לא עבד. עליתי בעיקר במסת השריר אבל לא ירדתי כמעט בהיקפים.

לבסוף הבנתי שכדי להצליח, אני חייבת לעשות הפסקה מהכל. אני חייבת לנתח את עצמי ולהבין מה עובד בשבילי, ומה לא. הניסיון למכור דיאטה אחת לכולם הוא ניסיון שגוי ומטעה, תוך כדי הרצון כמובן להרוויח כסף על חשבוננו. כמו שיש לכולנו טעם שונה בסרטים, בבגדים, כמו שאנחנו שונים באופיינו - האחד מוקצן והשני מופנם, האחד בעל חוש הומור והשני כבד, כך אנחנו שונים גם בגופנו  - הן פיזית והן נפשית. כל אחד מגיב אחרת לאוכל שונה. יש לנו מבנה גוף שונה. אנחנו מגיבים נפשית באופן שונה. יש לנו הרגלים שונים וסדר יום שונה.

לכן הדבר הראשון שעלינו לקבל, לפני הכל - הוא שאין תשובה אחת. אין דיאטה אחת או דרך אחת לתוצאה הנכונה!

הצעד הבא הוא להכיר את עצמנו. אנחנו צריכים להבין עם עצמנו מס' דברים חשובים:

1. כיצד הגענו לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים היום? האם זה כתוצאה מהרגלים שרכשנו בילדות? האם בעקבות טראומה או משהו שעברנו? האם בעקבות הרגלים שקיבלנו בתקופה מסוימת בחיים שלנו, לדוגמא הרגלים שנדבקו מהצבא? האם זה בגלל שהזנחנו את עצמנו? האם זה בגלל בעיה פיזית, חלילה? הדרך לפתרון הבעיה היא להבין מאיפה היא התחילה. במקרה שלי, לדוגמא, הרבה מההרגלים הבעייתיים שלי היו הרגלים מהבית, מילדות. לדוגמא הצורך לסיים את הצלחת, הצורך במתוק אחרי האוכל.
2. איך אנחנו מגיבים לשינויים? האם אנחנו צריכים לעשות שינויים שהם Baby steps, צעדים קטנים וכל פעם שינוי קטן? או שאנחנו מגיבים טוב לשינויים קיצוניים והדבר הכי טוב בשבילנו יהיה לעבור משחור ללבן?
3. האם כשאנחנו אוכלים בבוקר, זה פותח לנו את התאבון לשארית היום, ואז אנחנו מחפשים את האוכל כל הזמן? או שכשאנחנו אוכלים בבוקר זה סותם לנו את התאבון ואנחנו לא מרגישים צורך לאכול? באותה מידה, האם אנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו אוכלים ארוחה גדולה בצהריים או בערב?
4. איך אנחנו מגיבים לסוכר ולפחמימות? האם אנחנו סובלים מהתמכרות קלה (או קשה)? או שאין לנו בעיה להכניס 2 קוביות שוקולד לפה ולהמשיך בשגרה?
5. האם יש לנו את הזמן והיכולת לבצע פעילות ספורטיבית בין 3-5 פעמים בשבוע? או שסדר היום שלנו עמוס מדי ואנחנו מעדיפים להתרכז בתזונה?
6. האם אנחנו פעילים פיזית במהלך היום (בעבודה, לדוגמא), או שאנחנו נוטים לשבת כל היום?
7. האם אנחנו מרבים לאכול בחוץ? האם יש לנו יכולת לבשל ולקנות מוצרים טריים מדי מס' ימים?
8. האם אנחנו מונעים ע"י אכילה רגשית, או שיש לנו שליטה טובה יחסית?
9. האם בני המשפחה שלנו מצטרפים לתהליך, או שהם לא שותפים לו? מי הסביבה שלנו? האם היא סביבה תומכת או סביבה קשה?
10. מה הגיל שלנו? מה קצב חילוף החומרים שלנו? האם מדובר בנערה שעדיין מתפתחת או באישה מבוגרת שקצב חילוף החומרים שלה הולך ומתמעט עם השנים?
11. מהי המטרה שלנו? הרזייה? פיתוח גוף? להתחטב? להיות בריאים?
12. האם המטרות שלנו מתואמות עם המציאות? האם אנחנו באמת בעודף משקל שדורש הרזייה? האם אנחנו בעודף משקל מאוד מאוד גדול שדורש תהליך ארוך? או שמדובר בהרזייה של 5 ק"ג שלא מצריכה שינוי משמעותי מדי?
13. האם יש לנו חלילה מגבלה פיזית?

כל השאלות האלו ועוד שאלות רבות אחרות הן שאלות שמעצבות את הדרך שלנו. לדוגמא, בחורה בת 18 שנמצאת בצבא ורוצה להרזות 10 ק"ג , כזו שפעילה מאוד פיזית ושאפשרויות האוכל שלה מוגבלות, תהיה שונה מאוד מדרכה של אישה שהייתה שמנה כל חייה, הרגלי האכילה שלה גרועים מילדות והיא כבר בשלב שהיא מכורה באופן כבד למתוקים ולפחמימות. יכול להיות שגם שתי נשים זהות, עם אותו עודף משקל ואותם הרגלים והתמכרויות, תזדקקנה לדרך שונה בעקבות התמודדות נפשית שונה. יכול להיות שהאחת נמצאת בסביבה מאוד תומכת, ללא לחצים נפשיים, והיא כזו שמקבלת שינויים באופן קל וטוב. מאידך, יכול להיות שהשנייה נמצאת במשבר נפשי, היא מרגישה בודדה ולכן זקוקה לדוגמא למקום שיתן תמיכה צמודה או לכל הפחות קבוצת תמיכה. 

המסר שאני רוצה להעביר פה הוא חד וחלק - אנחנו שונים במהותנו זה מזה. אין תשובה אחת. אין דרך אחת. אין דיאטה אחת. תחקרו את עצמכם כמה שאפשר. תתנסו כמה שאפשר. תפתחו את האופקים, תקראו, תלמדו ותבינו מהן הדרכים השונות האפשריות. גם אם דיאטה נראית לכם נוקשה מאוד בחוקיה - רוב הסיכויים שאפשר לעשות לה "הסבה" כך שתתאים לכם. 

בראש ובראשונה חשוב מאוד לפנות לרופא המשפחה שלכם ולבצע בדיקות רפואיות. לבדוק אם ישנם חוסרים תזונתיים, אם יש מגבלות פיזיות, אם בלוטת התריס תקינה וכן הלאה. למשקיעים מביניכם - אפשר גם לעשות בדיקות מקיפות יותר כמו בדיקת BMR (בדיקת קצב מטאבולי בסיסי, או במילים פשוטות - כמה קלוריות אתם מוציאים בממוצע ביום, בעצם זה שאתם חיים ונושמים), בדיקת מאמץ וכן הלאה.

לסיום, שני הסנט שלי לעניין בחירת איש מקצוע - בעיניי, איש מקצוע טוב הוא כזה שיודע "לתפור חליפה" לכל אדם לפי מידותיו. כזה שלא רק נותן דף מודפס עם תפריט אחיד של 1200/1500/1800 קלוריות, אלא כזה שיודע להקשיב, לתמוך ולמצוא פתרונות יצירתיים לכל אחד. עם הניסיון תוכלו לתת לעצמכם את העצות האלו, אבל עד אז, שווה לנסות ולבדוק את כל האופציות שלכם, ולראות מה מתאים לכם.

*למה משקל הוא לא מדד יעיל לבדיקת מידת ההצלחה בדיאטה

היום אני רוצה להתייחס לדרכים בהן ניתן למדוד שינויים פיזיים בגוף, שהם למעשה המדד לראות אם הצלחנו, אם נשארנו באותו מצב, אם נתקענו או אם אנחנו בכלל בדרך חזרה למצב הקודם.

רוב האנשים מעדיפים להשתמש במדד מסת הגוף (משקל) כדי לבדוק זאת. הם עולים על משקל אחת לשבוע, אחת לשבועיים או אפילו במקרים מסוימים אחת ליום, ולפי המספר המוצג הם מחליטים אם הם הצליחו או לא. 

יש מס' בעיות מאוד רציניות עם השיטה הזו. הבעיה הראשונה היא הבעיה ששותפה למדד ה- BMI.
לפי מדד ה- BMI, הנפוץ עד מאוד היום, מחשבים את היחס בין המשקל לגובה (משקל חלקי גובה בריבוע), ומתקבל מספר. המספר אמור להעיד על רמת ההשמנה, האם המשקל תקין וכו'.

מדרג ה- BMI למבוגרים

• תת משקל – מתחת ל- 18.5
• משקל נורמלי – 18.5-24.9
• עודף משקל – 25-29.9
• שמנות (Obesity) – רמה 1 – 30-34.9
• שמנות (Obesity) – רמה 2 – 35-39.9
• שמנות קיצונית – רמה 3 – מעל 40

הבעיה במדד ה- BMI הוא שהוא לא מתייחס לאחוזי השומן בגוף ולמבנה גוף. אם ניקח לדוגמא גבר בן 30 בגובה 1.80 והוא שוקל 110 ק"ג, כנראה שהוא שמן.
אבל רגע, לא שכחנו משהו?
יש עניין של מבנה גוף, ומעבר לכך - יש עניין ששריר שוקל יותר משומן. כלומר - יכול להיות שאותו גבר הוא בכלל בודי בילדר, כל הגוף שלו שרירים, אחוז השומן שלו נמוך עד אפסי, וזו הסיבה שהוא שוקל כל כך הרבה. האם הוא שמן? ממש לא!

ברור שזו דוגמא קיצונית אך היא ממחישה כיצד המדד אינו מדויק בעליל. מה שחשוב כאן זה אחוז השומן בגוף. 

מעבר לכך, בעיה נוספת עם מדד המשקל/מסת הגוף, היא שהוא נתון לשינויים די קיצוניים (עד 5 ק"ג בדרך כלל) בעקבות נוזלים בגוף ואף צרכים. אישה בתקופת המחזור, יכולה לעלות בקלות 2-3 ק"ג רק מעצם היותה במחזור. האם זה אומר שהיא לא ירדה במשקל? לא!
כל כך הרבה אנשים מפחדים ממדד המשקל - עד כדי כך שהם משתדלים שלא לאכול כלום לפני שהם עולים על המשקל, רצים לעשות את הצרכים שלהם וכו'. הרי אם ניקח אדם העומד להישקל, וניתן לו לשתות בקבוק מים קטן לפני השקילה - המשקל יראה כי הוא עלה חצי ק"ג (לידע כללי - מים שוקלים ביחס של גר' לכל מ"ל. ז"א בקבוק של 500 מ"ל = 500 גר'). הוא בטח שלא עלה חצי ק"ג. 

יש כמובן עניין של בגדים שנלבשים - יום אחד מגיעים עם בגדים קלילים ויום אחד עם בגדים כבדים יותר.

הבעיה היא שאנשים נותנים חשיבות כל כך מכרעת למשקל עד כדי כך ששינויים של גרמים בודדים גורמים להם להאמין שהם הצליחו או "פישלו" בתהליך. חשוב להבין עד כמה הדרך הזו לא מדויקת. 

נקודה נוספת שצריך להתייחס אליה היא "משקל יעד". מי קבע את משקל היעד המתאים לכם? מדוע אתם חושבים שיש להתבסס עליו? הרבה אנשים קובעים פשוט נקודת יעד רנדומלית לפי הגובה שלהם ("אם אני 1.60 אני צריכה לשקול 50") או לפי מדד ה- BMI ("כשאגיע ל- 25 אהיה במשקל תקין"), אבל כאמור - זה בעייתי. המשקל משתנה גם בהתאם למבנה הגוף. מספיק להסתכל על תמונות שונות של אנשים רזים כדי להבין - כולנו נולדנו שונים. יש אנשים מאוד "גבעוליים" - גבוהים ורזים מטבעם, ויש אנשים שגם כשהם רזים יהיו רחבים יחסית. יש הבדלים בכל אחד מאיברי הגוף - ברוחב הכתפיים, בגודל החזה, באורך הידיים, באורך הרגליים לעומת אורך הגו, באורך האצבעות בידיים וברגליים, באורך הצוואר, ברוחב האגן וכן הלאה.


לדוגמא - שני אנשים שונים, נקרא להם חיים ויוסי, נמצאים באותו משקל ואותו גובה. אבל לחיים, למזלו, יש כתפיים מאוד רחבות ובכלל מבנה גוף רחב עם מסת שריר גבוהה מטבעו. ליוסי - בדיוק ההפך. בעוד שחיים לא נראה שמן בכלל, אלא כל הזמן שואלים אותו אם הוא "מתאמן", ליוסי יש כרס לא קטנה בכלל, וברור לכולם שהוא עסוק הרבה באכילה... ההבדל הוא בסה"כ מבנה הגוף. 

חשוב להבין שלא יכול להיות כזה דבר משקל יעד אחיד לפי גובה. אם מישהו למשל מתאמן המון ומסת השריר שלו גבוהה, הוא יהיה במשקל יותר גבוה מאשר אדם עם אותו מבנה גוף בדיוק, אותו גובה, אשר אינו מתאמן ויש לו פחות מסת שריר.
גם בדיוק מאותה סיבה של מבנה גוף שונה, חשוב לקבל את זה שלא כולם יכולים להיראות אותו הדבר, לא כולם יכולים להגיע לאותו משקל. התרבות המערבית גורמת לכולנו לחשוב שיש כזה דבר אדם מושלם. כל בחורה היום על מגזין עוברת ריטוש כך שכולן בסופו של דבר נראות כאילו הוכנו על אותו פס ייצור. מישהי חושבת שהיא באמת יכולה להיראות כמו אנג'לינה ג'ולי, לדוגמא, אם היא רק תרזה? לאנג'לינה יש גוף ייחודי משלה (ורזה מדי, כיום, אם אתם שואלים אותי). גם לסנדרה בולוק או לג'ניפר אניסטון. כל אחת והגוף שלה. מנגד, קחו בחורה כמו נועה תשבי, היא רזה ובכל זאת מדגמנת ל"מידות גדולות", רק כיון ומבנה הגוף שלה שונה. האם היא צריכה לרדת עוד במשקל? לא. אין שום סיבה כזו.


הנה תמונה להמחשה, שריר מול שומן באותו משקל:

אם כן, מהי הדרך הנכונה כדי למדוד את השינויים בגוף? התשובה היא מדד אחוזי השומן, ואפשר להוסיף לכך גם מדידת היקפים. 
יש בשוק מס' מכשירים למדידת אחוזי שומן. האחד מצוי ברוב המשקלים הדיגיטליים היום. כאשר עומדים על המשקל, הוא מעביר פולס חשמלי דרך הגוף (לא לדאוג, לא מרגישים את זה) ולפי כמות הנוזלים בגוף הוא יודע לחשב מהו אחוז השומן. הבעיה עם המכשיר הזה הוא שכיוון והוא מתבסס על נוזלים, הוא לא מדויק - יש תקופות שבהן הגוף שלנו יהיה יותר מלא בנוזלים מאשר בתקופות אחרות.
מכשיר דומה הוא מכשיר שמחזיקים בשתי הידיים וגם הוא מעביר פולס חשמלי ומודד, אבל עד כמה שידוע לי הוא הרבה יותר מדויק, לא יודעת למה. נתקלתי במכשיר כזה בחדר הכושר בו הייתי רשומה בשנה שעברה.
המכשיר השלישי הוא מכשיר עם צבטות, מפלסטיק. "צובטים" 3 מקומות בגוף - מותן, יד וגב. ע"פ עובי העור ורקמות השומן מתחתיו, יודע המכשיר לחשב מהם אחוזי השומן בגוף. המכשיר הזה נחשב למדויק יחסית, אבל רצוי שאיש מקצוע יבצע את המדידה. 

את אחוזי השומן נהוג למדוד כל שבועיים עד חודש. התוצאות בד"כ לא ישקרו. בחודש גבר יכול להוריד עד 4% שומן, ואישה עד 3%. ומעבר לכך, אחוזי השומן בגוף הם מדד מדויק - אצל גברים מדד תקין יהיה בין 20-25% שומן בגוף. יותר מכך מדובר בעודף שומן. בודי בילדרים, לצורך העניין - יורדים אפילו עד 3% שומן (לתקופות קצרות, וזה לא ממש בריא), הרבה מהם מגיעים לסביבות 5-8% שומן.
אצל נשים, המדד התקין הוא 25-30% שומן. מעל 30 זהו עודף. 

באשר למדידת היקפים - זה מדד מעולה כל עוד יודעים איך למדוד (לא למעוך את הסרט על הבטן עד שהוא נכנס פנימה ומראה היקף של 60 ס"מ....בזמן שאתם בכלל 100 :-P ). הוא גם אופציה זולה וטובה - סרט מדידה של תופרות עולה מס' שקלים בודדים בחנויות. אפשר למדוד מקומות רבים בגוף - בטן, ירכיים, חזה, כתפיים, אגן. אם אתם מצליחים בתהליך הירידה - אתם תראו באופן מיידי שינויים. גם כאן, מומלץ למדוד אחת לשבועיים לכל היותר. 

יש מדד חשוב נוסף שנותנת לנו מדידת ההיקפים והוא היחס בין היקף המותניים להיקף הירכיים. לאנשים עם צורת גוף המזכירה תפוח (רוב השומן מתרכז באמצע הגוף, באיזור הבטן), יש סיכון מוגבר לבעיות בריאותיות עקב השמנה כגון לחץ דם גבוה, סוכרת, בעיות לב וכו'. מדד ה- WHR (Waist-Hip Ratio) הוא המדד המקובל היום ע"י עולם הרפואה כדי לדעת מהי רמת הסיכון. 
מודדים את היקף המותניים במקום הצר ביותר, ומחלקים בהיקף הירכיים במקום הרחב ביותר.
אצל נשים - תוצאה של פחות מ- 0.8 היא תוצאה תקינה ומעידה על סיכון נמוך. בין 0.81 ל- 0.85 - סיכון בינוני. מעל 0.8 - סיכון גבוה.
אצל גברים - פחות מ- 0.95 היא תוצאה תקינה. 0.96-1 - סיכון בינוני. 1 ומעלה - סיכון גבוה. 

ניתן לראות שהיקפים זו דרך טובה הן כדי לראות תוצאות והן כדי לראות האם קיים סיכון גבוה לחלות במחלות הקשורות בהשמנה. 

לסיכום, אני ממליצה בחום לזנוח את מדד המשקל כמדד מכריע, ולעבור למדידת אחוזי השומן והיקפים. מדד המשקל יכול להיות "מסוכן" - הוא יכול לגרום לאנשים רזים לרדת לתת משקל רק כדי להגיע למס' מסוים (ובאותו אופן גם מידה בבגדים - אל תהיו קורבנות אופנה ותחליטו שאתן נכנסות למידה 36 ויהי מה..יכול להיות שזה לא בריא בשבילכן! זאת מבלי להתייחס לכך שמידות הן שונות מחברת אופנה אחת לשנייה), הוא יכול לגרום לאנשים אחרים לדיכאון ולהרמת ידיים רק כי המספר אינו זז מספיק (כשלמעשה יכול להיות שירדתם אבל העלתם מסת שריר או אגרתם מעט נוזלים), ולאנשים מסוימים הוא יגרום לעלייה על המשקל מדי יום רק כדי לקוות לראות את המספר זז. אני מבטיחה שהוא יזוז, אבל לא תמיד בכיוון שתרצו, למרות שאתם בכיוון הנכון בתהליך.

אם אתם רוצים בכל זאת להישקל - עשו זאת לא פחות מאחת לשבועיים. על אותו משקל, עם בגדים זהים או דומים במסה שלהם, ובאותה שעה ביום. זו הדרך השפויה ביותר למדוד זאת.

• קנו סרט מדידה ומדדו עצמכם. רשמו את התוצאות ומדדו שוב לאחר שבועיים עד חודש. 
• מצאו דרך לבדוק את אחוזי השומן שלכם, כדי לדעת איפה אתם עומדים והאם אתם באמת מצליחים או שירדתם 5 ק"ג של נוזלים במקום שומן. 
• ומעבר לכך - צלמו את עצמכם ממרחק קבוע אחת לשבועיים. את השינויים כבר תראו בעצמכם!

*יתרונות וחסרונות בשינוי אורח החיים

יתרונות:

כמובן, היתרון הראשון והברור ביותר הוא בריאות.
אורח חיים בריא (לאו דווקא רזה, יש לציין, אלא בריא ותקין!), תורם להורדת הסיכונים לחלות במחלות לב וכלי דם, סוכרת, לחץ דם, שבץ, סוגי סרטן מסוימים. כמו כן, פעילות ספורטיבית המתלווה לאורח חיים כזה, משפרת את מרחב התנועה של השרירים, מונעת כאבים בחלקי הגוף השונים, לרבות כאבי גב, עוזרת לשמירה על כלי הדם והלב, לחץ דם תקין, איזון השומנים בדם, ובאופן כללי - גורמת להרגשה טובה יותר בגוף.
כבר בשלבים ראשוניים של השינוי באורח החיים (ואני חווה זאת על בשרי בימים אלה) נוכל להרגיש באנרגיה מרובה יותר, שינה טובה יותר, הפחתת מתחים ודימוי עצמי גבוה יותר.
גם בהיריון, שמירה על משקל תקין ופעילות ספורטיבית מבטיחה כאבים פחותים יותר, והריון קל יותר.
כעיקרון, צריך להפריד בין השמנה קלה להשמנה שנקראת "חולנית" (Obesity), אבל יש כלל מאוד ברור - משקל תקין ופעילות ספורטיבית תורמים לבריאות, חד משמעית.

בזמן הקצר שבו עשיתי את השינוי, ההבדל הכי משמעותי שאני מרגישה הוא הבדל ברמות האנרגיה. הייתי יכולה לבזבז סופ"ש שלם בלשבת על הכורסא ולצפות בטלוויזיה, ללכת לאיזו מסעדה לכל היותר, ולישון חצי מהזמן. אין ספק שזה כיף, אבל כשמסתכלים אחורה מבינים שרוב הזמן התבזבז בעוד שיכולתי לצאת ולכבוש את העולם. אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר, וכל אדם קשיש על ערש דווי יאמר לכם כי החיים עוברים מהר, מהר מדי, וצריך לנצל כל רגע. בסופו של דבר, הזכרונות היפים שיצרתם הם מה שישאר איתכם, ויש לכם שליטה מלאה עליהם. 

יתרון נוסף הוא יתרון נפשי. חשוב להבין, לפני הכל, שגם אם יש לנו בעיה כלשהי שמפריעה לנו, האוכל הוא לא מה שיפתור אותה. הבעיה תישאר שם גם אחרי שאכלנו עוגה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. לעומת זאת, אם נשמור על תזונה בריאה, נגלה שרמות האינסולין שלנו בדם נשארות די קבועות ולכן רמות האנרגיה ומצב הרוח שלנו יישארו דומות לאורך כל היום. בנוסף, ידוע כי ביצוע פעילות ספורטיבית משחרר אנדורפינים במוח, וכי המוח מראה על התנהגות דומה של "היי" לזו שמתקבלת לאחר צריכת סמים... זה לא עדיף על אכילת עוגה?? :)

אפילו מבחינה כלכלית, עדיף לאכול אוכל בריא ומזין. תזונה המורכבת ממאכלים פשוטים כגון ירקות, פירות, אורז, קטניות, גבינות, בשר ועוף, ביצים וגם (כן, תתפלאו) לחם - היא גם הזולה ביותר וגם המזינה ביותר. מאכלים מעובדים יקרים, לא בריאים ולא משתלמים, ובד"כ הם אינם משביעים (בין היתר בגלל הסוכר והקמח הלבן) ולכן גורמים לאכילה מופרזת, שעולה יותר. 

יש כמובן יתרון נוסף, והוא ההשפעה על הסביבה הקרובה שלנו. כמובן שזה תלוי בגיל שלכם, אבל בשבילי, למשל, מאוד מאוד חשוב איך אני אצטייר מול הילדים העתידיים שלי. האם אני רוצה להראות להם מהם חיים בריאים? להקנות להם הרגלים בריאים של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית? האם אני רוצה לשחק איתם בכל מיני משחקים שדורשים ממני לרוץ ולהיות פעילה? בוודאי שכן. ההשמנה הפכה מזמן להיות תופעה אפידמית בעולם המערבי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהשמנת ילדים. בארה"ב, לצורך העניין, 1 מכל 3 ילדים יגדל להיות שמן. 2 מתוך 3 כשמדובר בציבור העני. גם כאן, המימדים דומים ואפשר לראות יותר ויותר ילדים שמנים. אז, אני יכולה לפנות לפתרון הקל של לצרוך אוכל מוכן, שומני, לא בריא, או שאני יכולה לבחור בדרך הבריאה. היא לא תמיד ארוכה יותר, אגב. בזמן שבו ניסע לקניון לאכול משהו מהיר, נוכל לבשל סיר שלם של אורז, לחתוך סלט ענק, להכין עוף בתנור או כל דבר אחר. כנ"ל בזמן שלוקח לחכות לפיצה... עד שהשליח יגיע תוכלו כבר להכין ארוחה שלמה.
ולסיום, כאמור, מבחינה כלכלית הדרך הבריאה היא עדיפה (בארה"ב אגב, אין את הפריווילגיה הזו - ירקות ופירות לדוגמא עולים יותר מאשר אכילה במקדונלדס....). 

ומהם החסרונות?
החסרונות מסתכמים בקושי להסתגלות לשינוי אורח החיים לרבות קבלת ההחלטה על השינוי, וההבנה כי זה שינוי לכל החיים, ולא רק למען "דיאטה". 

אני בטוחה שיש מישהו שיקפוץ ויגיד -"אבל אני לא אהנה יותר מהאוכל, זו ההנאה הכי גדולה בחיים שלי! איך אני אוכל לשנות משהו שכל כך חשוב לי?"
אז יש לי תשובה, אפילו תשובה טובה (בזכות חבר טוב שלי, ע' - תודה שהראת לי את נקודת המבט הזו) -
מעבר לכך שזה עניין של סדרי עדיפויות (כדי להצליח חייבים לשים את השינוי באחד המקומות הראשונים אם לא המקום הראשון בסדרי העדיפויות), כשאנחנו אוכלים כל מה שבא לנו בכל רגע נתון (או אפילו מגבילים את עצמנו מעט, אבל בהחלט לא מגבילים מספיק) - אנחנו מגיעים למצב שבלוטות הטעם שלנו מתרגלות לאוכל עם טעמים חזקים יחסית. מעבר לזה, פתאום קולה למשל, או חטיף שוקולד גדול, או כל דבר שאתם לא אמורים לצרוך באופן יומיומי בתזונה בריאה - הופכים להיות יומיומיים. רגילים. אתם כבר לא באמת מתרגשים מהם כמו שאתם חושבים. אז עכשיו בא לי צ'יפס, אני אוכל צ'יפס. נהנתי ל- 5 דק' ו.. אז מה? עוד צ'יפס. לא משהו מיוחד.

אבל, כשעושים את השינוי הזה באורח החיים, ואוכלים את הדברים האלו לעיתים רחוקות הרבה יותר - המאכלים האלו באמת הופכים למשהו מיוחד. אני אתן דוגמא מהחיים שלי - בעלי היה כמעט מכור לקולה. מת על זה. סתם לידיעה - בפחית קולה יש 9 כפיות סוכר. זה ה-מ-ו-ן!!! מהיום שבו התחלנו בשינוי, הוא לא שתה כלום מלבד מים, למרות שאנחנו יכולים לצרוך משקאות דיאט. אתמול, הוא לגם קולה זירו, קרה כזו וטעימה... ואין לכם מושג איך הוא התענג!!!! פתאום, הקולה הזו שהוא היה כל כך רגיל אליה (לפני זה הייתה קולה רגילה ועכשיו זירו, ובכל זאת..) - הפכה להיות אחת מתענוגות החיים. מה יקרה כשנרשה לעצמנו ארוחה טובה במסעדה או קינוח טוב? אני בטוחה שרמות ההתלהבות שלנו יהיו מטורפות! (בהנחה, כמובן, שלא ניפול על אוכל מזעזע :-P )
אז נכון, בינתיים אנחנו לא מאפשרים לעצמנו שום דבר מחוץ לגבולות התפריט, אך ברור שכשנגיע למצב של "שמירה" על המשקל, נאפשר לעצמנו להנות אחת לכמה זמן (נניח, שבוע) ממשהו שאנחנו באמת מפנטזים עליו. ואז, הוא לא יהיה "עוד חפיסת שוקולד" אלא הוא יהיה משהו באמת מיוחד. 

מה שבטוח - לא משנה כל היתרונות האלו, אם לא תרצו בשינוי הזה באמת. חשוב מאוד לקבל את הקושי שבשינוי ההרגלים, להבין מה המשמעות של השינוי, מה נצטרך להקריב, מה נרגיש במהלך השינוי, עם מה נצטרך להתמודד.
רק כשעושים את השינוי מתוך הבנה מלאה ומושלמת של התהליך, ומתוך הכרה שלו והשלמה איתו, נוכל להצליח. 

חשוב גם להבין, שההרגלים שלנו טווים רשת של עצבים במוח. אני ממליצה לראות סרט שנקרא "בליפ" שדן בין היתר על הנושא הזה. למעשה, כל פעם שאנחנו חוזרים על הרגל מסוים, הוא עובר באותם עצבים במוח. אחרי תקופה ארוכה נוצרת מעין רשת מיוחדת של עצבים. דמיינו את רשת קווי הטלפון או החשמל שעוברת ברחוב שלכם. החשמל יעבור תמיד שם. כשניצור הרגל חדש ומנוגד להרגל הקיים, המוח יצטרך לטוות רשת חדשה של עצבים. זה לוקח זמן וצריך לקבל את זה. זה בדיוק כמו שחברת החשמל או בזק יצטרכו לתקוע עמודים חדשים ולהעביר חוטים חדשים כדי להעביר את רשת החשמל/הטלפון ממקום אחר. יש שטוענים שצריך לחזור על הרגל 21 פעמים בשביל שההרגל יהפוך להרגל, אבל אני לא יודעת כמה זה נכון.
מה שאני כן בטוחה בו - זה שזה רק עניין של זמן עד שהרגל חדש יהפוך להיות הרגל רגיל ובריא.

*מוטיבציה ומניעים נכונים לדיאטה ושינוי אורח החיים

רציתי לכתוב קצת על מניעים לדיאטה/שינוי אורח חיים (אני רוצה לכתוב רק "שינוי אורח חיים" אבל "דיאטה" זה יותר קצר. רק שתדעו שאני תמיד מתכוונת לשינוי אורח חיים ולא לדיאטה במובן השלילי של המילה. גם לזה אני אתייחס מתישהו בבלוג) - 

האם יש מניעים נכונים ומניעים לא נכונים? מאיפה וממי כדאי לשאוב מוטיבציה, או שמא היא אמורה להגיע עמוק מבפנים? ובכלל, האם דיאטה זו שאלה של כוח רצון, או שהאחרון אינו אמור להיות חלק משמעותי בשינוי?

מניסיוני הארוך מאוד בדיאטות ושינויים באורח חיים, גיליתי שזה מאוד מאוד בעייתי כשהמניע הראשוני (ולעיתים היחיד) מגיע ממניעים של מראה חיצוני בלבד. אני מדברת כמובן על דיאטות שנובעות ממחשבות עצמיות כגון : "אני לא יפה מספיק" / "אני צריכה להיות רזה יותר ואז אהיה מאושרת" / "אני רוצה להיות במידה 36-38, אז כולם יאהבו אותי"  ושאר משפטים כאלו.
הבעיה הראשונה במניע של מראה חיצוני, היא שהוא לא "מחזיק מים". הכוונה היא שאנחנו משנים את הדעה לגבי עצמנו מדי יום ביומו. יש ימים שבהם נתעורר בבוקר, נסתכל במראה ונרגיש ממש רע עם עצמנו. פתאום יש איזה חצ'קון שנורא מפריע, העור נראה קצת רופס, פתאום שמים לב לאיזה קמט.... והבטן... אוי לבטן.. והרגליים. כל אחד ומה שמפריע לו. ביום כזה, תהיה לנו מוטיבציה עצומה לעשות שינוי.
אח"כ, ביום אחר, נקום ופתאום נרגיש הכי יפים בעולם. נתלבש יפה, נשים בושם טוב, תכשיט או שניים, והמוח שלנו ימלא אותנו במחשבות חיוביות כגון : "למרות הכל אני סקסית" / "שכחתי כבר איזה עיניים יפות יש לי " / "היום בא לי לכבוש את העולם". ואז מה? למישהו אכפת מהדיאטה? משינוי אורח החיים? אתה רוצה לקום בבוקר ולטרוף את העולם, תרתי משמע! פתאום לאכול המבורגר נראה נורא כיף, טעים, משהו שצריך לעשות כי חיים פעם אחת. 

מה שאנחנו שוכחים הוא, שלא רק לנו יש ימים כאלו. גם לדוגמניות, אני מבטיחה, יש ימים שבהן הן חושבות שהן נראות רע מתמיד. כי כולנו בני אדם. אנחנו לא יכולים להתבסס רק על המראה החיצוני כמניע וכדי לשאוב מוטיבציה אם אנחנו רוצים להצליח. חסר שם משהו, משהו שישאר שם תמיד לא משנה מה. 

מניע בעייתי נוסף הוא מניע של הסביבה - "נמאס לי שמסתכלים עליי כאילו שאני שמנה" / "נמאס לי מהערות הסביבה ש"אם רק היית רזה, היית מדהימה" / "אמא שלי מציקה לי כל החיים ונמאס לי, אני חייבת להרזות" / "בעלי מציק לי ואני חייבת להרזות למען הזוגיות".
ידידיי היקרים - לא! פשוט לא! לא עושים שינוי באורח החיים ממניעים כאלו. גם כאן, המניעים האלו באים והולכים. יום אחד אנחנו נורא רגישים ואכפת לנו מה כל אחד אומר וחושב עלינו. וביום לאחריו, פתאום נגיד לעצמנו - לעזאזל על כל העולם. לא מעניין אותי מה אחרים חושבים, אני חי אך ורק בשביל עצמי, אלו החיים שלי!
גם כאן, יהיה קשה מאוד להתמיד בשינוי אורח החיים, אם נתבסס רק על זה.

אני מאמינה, שחשוב שמניע יהיה מניע קבוע. כזה שלא יכול להשתנות. מניע עובדתי.
מניע כזה הוא מניע רפואי/בריאותי.  אני חלילה לא אומרת שלא יכולים להיות מניעים חיצוניים כפי שתיארתי למעלה, אבל חשוב שיהיה מניע קבוע, סטטי. מניעים רפואיים יכולים להיות כל מה שקשור לבריאות הגוף - החל מאנשים שחולים בסוכרת ועליהם לשנות את אורח החיים כדי שהסוכרת לא תדרדר במהלך השנים. דוגמא נוספת היא אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה, כולסטרול, בעיות לב. כל אלו יכולים להגיע למצבים נוראיים ואף למוות. הרבה אנשים שחולים במחלות האלו, ממשיכים לומר לעצמם שזה לא בשליטתם, ולכן הם לוקחים כדורים לויסות המחלות. כדורים להורדת לחץ דם, כדורים לבעיות לב וכו'. הם מפחדים להתמודד עם עצמם ועם העובדה שהכל מתחיל ונגמר (למעט מקרים נדירים של גנטיקה בעייתית) באורח חיים בריא - אכילה נכונה ובריא בשילוב פעילות ספורטיבית.
מניע רפואי אומר שאנחנו רוצים לעשות את השינוי כדי להיות בריאים וכדי להרגיש יותר טוב. כדי שנוכל ללכת ברגל מבלי להתעייף, כדי שנוכל לקשור את השרוכים בקלות (מי שהיה מספיק שמן יודע שזה מאוד קשה כשהבטן מפריעה בדרך...), כדי שנוכל לשחק עם הילדים שלנו, כדי שנוכל לעלות במדרגות מבלי לעצור ולהתנשף, כדי שנוכל ללכת לטיולים, לטפס על הר, לקפוץ כמו ילדים קטנים ולעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים. כל עוד יש לנו את הנתונים הבסיסיים אין שום סיבה שלא נוכל לעשות זאת. אין שום סיבה שנמשיך להאמין שהחיים שלנו ימשיכו להיות חיים שתלויים בעולם הטכנולוגי (מי שראה Wall-E ידע מיד על מה אני מדברת). אנחנו לא צריכים להיות תלויים במעלית, באוטו , במדרגות הנעות או ברכבל. אין שום סיבה שלא נהיה מסוגלים לעלות גם 50 קומות ברגל. יותר מהכל, אין שום סיבה שלא נחיה את חיינו במלואם. שנזדקן בצורה מכובדת, עם מינימום מכאובים וכאבים, עד שנמצה את החיים עד תומם. מי שמקשיב לאנשים מבוגרים/קשישים יודע - בסופו של דבר, מה שחשוב זה מה שהספקנו בחיים, האם מיצינו אותם? או שבזבזנו אותם על חיים לא מספקים?

בשבילי, לדוגמא, המניע הוא מניע בריאותי. אבא שלי ז"ל נפטר בדיוק מהבעיות האלו, לפני 6 שנים. הוא היה שמן רוב חייו וסבל מלחץ דם גבוה, סוכרת, כולסטרול ובעיית לב. אני יודעת שיש לי גנטיקה דומה והרגלים דומים, ואם לא אשנה את אורח החיים שלי, יכול להיות שגם אני אלך לעולמי מוקדם מהצפוי.
כמובן שאני גם רוצה לתת דוגמא טובה לילדים שלי - דוגמא של מהי אכילה בריאה ונכונה, של אי אכילת מאכלים "מנחמים" כדי לפתור בעיות רגשיות, דוגמא של חיים פעילים. אני רוצה לשחק משחקים פיזיים עם הילדים שלי ולא להתעייף, ואין שום סיבה שלא אצליח!

בנוסף, אני בהחלט מאמינה שכל אחד שצריך לעבור שינוי אורח חיים, יכול למצוא מניע בריאותי. מי שלא יכול למצוא מניע כזה - כנראה שאין שום סיבה שיעשה שינוי באורח החיים!
אני כמובן מדברת לדוגמא על כל מיני נשים עם BMI 20 שנורא רוצות להוריד 5 ק"ג כדי שיוכלו להיכנס למידה 34 ולהיראות כמו הדוגמנית/הסלב האהובה עליהן. מבחינה רפואית אין שום סיבה לעשות דיאטה כזו. הכל בראש ונובע מההשפעות התרבותיות הכל כך הרסניות שיש לנו בעולם. אז לא, יקירתי - אם את שוקלת 57 ק"ג ואת 1.70 ואת נורא רוצה להיות 53 ק"ג, אז אין שום סיבה שתעשי דיאטה. מה שאת באמת צריכה זה שינוי בראש או לנסות לחטב את הגוף באמצעות ספורט. דיאטה היא הדבר האחרון שיהיה בריא לגוף שלך, ברוב המקרים. 

לסיום, מניע קבוע הוא פשוט חשוב מאין כמוהו. מניע הספורט והבריאות תמיד יישאר שם, גם אם נקום יום אחד בבוקר ונרגיש נורא, וגם אם נרגיש נפלא. 

העיקר, שתעשו את השינוי מהמניעים הנכונים. חשוב לי להדגיש - אין שום בעיה שתעשו את השינוי גם ממניעים שבאים והולכים - כמו של מראה או יחס סביבתי. אבל חשוב שהמניע הראשוני יהיה מניע כזה שלא ישתנה מחר בבוקר. 

בהצלחה לכולם!