תוכנית אימונים מס' 3

אז.. היום סגרתי חודשיים (פחות יומיים, אבל מי סופר) מאז שהתחלתי ללכת לחדר הכושר, והגיע הזמן לעדכן את תוכנית האימונים שלי.
בסה"כ לא השתנה יותר מדי. שינינו מטרות, את כמות החזרות בסטים, והתווספו 2 תרגילים חדשים:

אירובי - 30 דק' הליכה בשילוב ריצה / אליפטי (בדגש על הליכה.. כשישנם 3 אימונים בשבוע, 2 מהם יהיו על הליכון, והאחרון יהיה על אליפטי), ועוד 10 דק' על מכשיר אירובי אחר לבחירתי. זה יכול להיות אליפטי מהסוג הקשה יותר (יש כמה סוגים), מכשיר "סקי", סטפר וכו'.
הדגש הוא בעיקר על הליכה ויצירת שגרה נכונה לאימונים. בחודש האחרון הגעתי למצב שמתוך 30 דק', רצתי לסירוגין 7-8 דק'. למשל, הלכתי 8 דק', רצתי 3 דק', הלכתי עוד 6-7 דק', רצתי עוד 2 דק' וכן הלאה.

המטרה החדשה שאני אמורה להגיע אליה בסוף החודש הזה, היא שאני אוכל לרוץ 7-10 דק' רצוף. 

לשם כך הורדתי מעט את מהירות הריצה. עד כה רצתי במהירות של 8-8.5 קמ"ש (ואין לי רגליים ארוכות, בלשון המעטה..), ועכשיו הורדנו את המהירות ל- 7.5. ההליכה היא במהירות של 6 קמ"ש.

לכך מתווסף כמובן אימון אנאירובי. התרגילים מהתוכנית הקודמת נשארו, מספר החזרות שונה:

• 12 דחיקות כתף - 3 סטים (הסרטון רק לדוגמא, יש הרבה מכשירים דומים). העלתי משקל (20 ק"ג)
• 12 "פולי עליון" - 3 סטים . העלתי משקל (30 ק"ג)
• 12 סקווטים - 3 סטים, הפעם עם משקולות של 2 ק"ג שאני מחזיקה מכל צד כאשר הידיים נשארות מאונכות וישרות.
• 3 סטים של תרגיל הרמת משקולות לצדדים - הפעם במקום להרים ולהוריד, המטרה היא להחזיק את הידיים בתנוחה הזו למשך 15-20 שניות בכל סט. מנוחה בין הסטים - 30 שניות.
• 12 כפיפות מרפקים עם משקולות של 4 ק"ג בכל צד, לחיזוק יד קדמית, תוך כדי עמידה על "בוסו", שזו מעין "פיתה" גדולה שעומדים עליה, והיא גורמת לאיבוד שיווי המשקל. בצורה זו גם עובדים על שיווי משקל ואיזון, וגם על היד הקדמית (בסרטון - רק עד 0:15). - 3 סטים
• 12 פשיטת מרפק בישיבה על כדור פיזיו/פיטבול - 3 סטים (העלתי משקל ל- 4 ק"ג)
• 12 כפיפות בטן חופשיות (לא במכשיר) - 3 סטים. כדי לראות איך לבצע כפיפות בטן נכון, עברו לתוכנית האימונים הקודמת שלי.

לכך הוספנו:

אחרי הסקווטים - 

• 12 מכרעים, והחלפה בין הצדדים. 3 סטים כאלו, ללא מנוחה. (נראה לי שצריך לכתוב "מכרעים" עם אותיות קצת אחרות...המבין יבין. התרגיל הזה ממש קשה!!! בקושי הצלחתי לסיים. אני כבר מחכה ליום שבו הוא יהיה לי קל :)

אחרי כפיפות הבטן - 

• כפיפת בטן סטטית בשכיבת אמות. 3 סטים של 15-20 שניות. 

ומבחינת הרגשה וכושר - אני חייבת להגיד שהחודש הזה הרגשתי שיפור משמעותי. נזכרתי פתאום כמה היה לי קשה באימונים הראשונים, אפילו ללכת 6 קמ"ש... הרגליים שלי כאבו שאי אפשר לתאר. סקווטים? לא הצלחתי לסיים כמעט סט אחד... ההרגשה פשוט השתנתה. הגוף מרגיש חזק הרבה יותר. יש לי הרבה יותר אנרגיות, ופשוט כיף לי. אני אפילו לא מאמינה לעצמי שאני אומרת את זה, כי לא חשבתי שאי פעם אגיע לשלב הזה, אבל באמת שכיף לי. אני מגיעה לחדר הכושר, וזה פתאום מרגיש לי כמו בית שני. המאמנים בחלקם כבר מכירים אותי, אני נתקלת באותם אנשים ומרגישה ממש חלק מהמקום. מעבר לזה, פשוט כיף לי באימונים... מי היה מאמין. כנראה שזה כבר הופך להרגל אמיתי. וזה, בעיניי, ההישג הכי גדול.

על הדרך אני מרגישה פיזית שהבגדים משוחררים הרבה יותר, הגוף נראה הרבה יותר טוב, יותר מוצק. אני מודה, עליתי על המשקל חד פעמית והוא לא זז הרבה. אבל מצד שני, מי שמכיר אותי ורואה אותי בטוח שירדתי לפחות 5 ק"ג אם לא יותר... כמו שכתבתי בעבר - אני חושבת שמדידת משקל היא מיותרת. הוכחתי לעצמי שוב כמה זה נכון... אמרתי את זה למאמן אגב, שהמשקל לא זז. אבל הוא רואה אותי כבר חודשיים ואמר לי בעצמו - המשקל לא צריך לעניין אותך. אני בעצמי רואה איך שהגוף שלך השתנה, את התעצבת והתחטבת וירדת הרבה. יכול להיות שהעלית מסת מים (מונח חדש שאני לא מכירה... כנראה שנפח המים בגוף יכול להשתנות? מעניין) וקצת מסת שריר, ובכל מקרה - מה זה חשוב. העיקר שהשגרה בריאה. וזה פשוט נכון.. כיף לי ולא משנה לי אם ירדתי X או Y, העיקר שאני נכנסת לכושר, אני מרגישה בריאה וחזקה, והגוף נראה גם יותר טוב, יותר חטוב ומעוצב. זו פעם ראשונה בחיי שאני מתמידה באופן מעולה כבר חודשיים. מבחינתי זה הישג מטורף... 

נתראה בפעם הבאה :)

*נלקח מ- Pinterest

תוכנית אימונים - חודש מס' 2

אתמול ביקרתי כהרגלי בחדר הכושר, והפעם עידכנתי את תוכנית האימונים שלי.
אחרי שהתוכנית הראשונה עבדה מעולה, בכך שהיא הייתה תוכנית קלילה יחסית שאפשרה לי להיכנס בהדרגה לשגרה של אימונים, החלטתי יחד עם מאמן כושר להמשיך באותה גישה, אך להוסיף עוד מעט תרגילים.
כך שלמעשה התוכנית לא השתנתה בהרבה:


אירובי - 40 דק' של הליכה/אליפטי, בשילוב ריצה (על ההליכון) או ספרינט (על האליפטי), בקצב שלי ומתי שבא לי.
אתמול למשל יצא שעשיתי כל 10 דק', דקה וחצי של ריצה על ההליכון.
בנוסף הכירו לי מכשיר חדש - זה בערך כמו אליפטי מבחינת התנועה הרציפה והתנועה של ה"סקי", גם עם הרגליים וגם עם הידיים, אבל המכשיר הספציפי מאפשר טווח תנועה רחב יותר, גם לגובה וגם לאורך הצעד. כך שלמעשה אחד יכול לבצע ממש תנועה "במקום" כמו סטפר - למעלה ולמטה עם הרגליים, והשני יכול לעשות צעדים מאוד ארוכים וגדולים. זה מכשיר שנחשב לקשה יותר מהליכון ואליפטי, ובשלב זה אם אני עולה עליו זה לא לאימון שלם של 40 דק', אלא חלקי. אתמול ביצעתי למשל 30 דק' על ההליכון, ועוד 10 דק' על המכשיר החדש. 
למעשה אני יכולה לחלק את אותם 40 דק' איך שבא לי, העיקר לבצע פעילות אירובית, ולהגדיל את רמת הקושי בהתאם ליכולת שלי ולרצון שלי. יהיו ימים שהעצימות תהיה קלה יותר, וימים שבהם אני אאתגר את עצמי. כאן השליטה בידיים שלי.


לכך מתווסף כמובן אימון אנאירובי. התרגילים מהתוכנית הקודמת נשארו:

• 15 סקווטים - 3 סטים 
• 15 תרגילים של הרמת משקולות לצדדים - 3 סטים (אני משתמשת במשקולות של 2 ק"ג כרגע)
• 15 דחיקות כתף - 3 סטים (הסרטון רק לדוגמא, יש הרבה מכשירים דומים)
• 15 "פולי עליון" - 3 סטים 

והוספנו לכך עוד 3 תרגילים:

• 15 כפיפות מרפקים עם משקולות של 4 ק"ג בכל צד, לחיזוק יד קדמית, תוך כדי עמידה על "בוסו", שזו מעין "פיתה" גדולה שעומדים עליה, והיא גורמת לאיבוד שיווי המשקל. בצורה זו גם עובדים על שיווי משקל ואיזון, וגם על היד הקדמית (בסרטון - רק עד 0:15). - 3 סטים
• 15 פשיטת מרפק בישיבה על כדור פיזיו/פיטבול - 3 סטים
• 15 כפיפות בטן חופשיות (לא במכשיר) - 3 סטים. חשוב לי להדגיש - הרבה אנשים לא יודעים איך לבצע כפיפות בטן נכון, והם מאמצים במקום את הבטן את הצוואר/הידיים וכו'. כמה נק' שיעזרו לכם לבצע כפיפות בטן בסיסיות נכון:
  1. את הידיים מקמו לצידי האוזניים ולא מאחורי העורף, כדי למנוע משיכה של הראש בעזרת הידיים. הראש אמור להתרומם בעזרת הבטן ולא הידיים.
  2. התמקדו בעזרת העיניים בנקודה מעליכם, והסתכלו עליה תוך כדי ביצוע כפיפות הבטן.
  3. אל תנסו לקום עד ישיבה, אלא לקום רק מעט עד התכווצות של הבטן. בצעו כפיפות איטיות ותנועה איטית ומבוקרת, ולא כפיפות מהירות שנחשבות לפחות אפקטיביות.|
  בשלב זה לא הוספנו תרגילים מיוחדים לבטן.

בהצלחה! 

*יתרונות וחסרונות בשינוי אורח החיים

יתרונות:

כמובן, היתרון הראשון והברור ביותר הוא בריאות.
אורח חיים בריא (לאו דווקא רזה, יש לציין, אלא בריא ותקין!), תורם להורדת הסיכונים לחלות במחלות לב וכלי דם, סוכרת, לחץ דם, שבץ, סוגי סרטן מסוימים. כמו כן, פעילות ספורטיבית המתלווה לאורח חיים כזה, משפרת את מרחב התנועה של השרירים, מונעת כאבים בחלקי הגוף השונים, לרבות כאבי גב, עוזרת לשמירה על כלי הדם והלב, לחץ דם תקין, איזון השומנים בדם, ובאופן כללי - גורמת להרגשה טובה יותר בגוף.
כבר בשלבים ראשוניים של השינוי באורח החיים (ואני חווה זאת על בשרי בימים אלה) נוכל להרגיש באנרגיה מרובה יותר, שינה טובה יותר, הפחתת מתחים ודימוי עצמי גבוה יותר.
גם בהיריון, שמירה על משקל תקין ופעילות ספורטיבית מבטיחה כאבים פחותים יותר, והריון קל יותר.
כעיקרון, צריך להפריד בין השמנה קלה להשמנה שנקראת "חולנית" (Obesity), אבל יש כלל מאוד ברור - משקל תקין ופעילות ספורטיבית תורמים לבריאות, חד משמעית.

בזמן הקצר שבו עשיתי את השינוי, ההבדל הכי משמעותי שאני מרגישה הוא הבדל ברמות האנרגיה. הייתי יכולה לבזבז סופ"ש שלם בלשבת על הכורסא ולצפות בטלוויזיה, ללכת לאיזו מסעדה לכל היותר, ולישון חצי מהזמן. אין ספק שזה כיף, אבל כשמסתכלים אחורה מבינים שרוב הזמן התבזבז בעוד שיכולתי לצאת ולכבוש את העולם. אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר, וכל אדם קשיש על ערש דווי יאמר לכם כי החיים עוברים מהר, מהר מדי, וצריך לנצל כל רגע. בסופו של דבר, הזכרונות היפים שיצרתם הם מה שישאר איתכם, ויש לכם שליטה מלאה עליהם. 

יתרון נוסף הוא יתרון נפשי. חשוב להבין, לפני הכל, שגם אם יש לנו בעיה כלשהי שמפריעה לנו, האוכל הוא לא מה שיפתור אותה. הבעיה תישאר שם גם אחרי שאכלנו עוגה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. לעומת זאת, אם נשמור על תזונה בריאה, נגלה שרמות האינסולין שלנו בדם נשארות די קבועות ולכן רמות האנרגיה ומצב הרוח שלנו יישארו דומות לאורך כל היום. בנוסף, ידוע כי ביצוע פעילות ספורטיבית משחרר אנדורפינים במוח, וכי המוח מראה על התנהגות דומה של "היי" לזו שמתקבלת לאחר צריכת סמים... זה לא עדיף על אכילת עוגה?? :)

אפילו מבחינה כלכלית, עדיף לאכול אוכל בריא ומזין. תזונה המורכבת ממאכלים פשוטים כגון ירקות, פירות, אורז, קטניות, גבינות, בשר ועוף, ביצים וגם (כן, תתפלאו) לחם - היא גם הזולה ביותר וגם המזינה ביותר. מאכלים מעובדים יקרים, לא בריאים ולא משתלמים, ובד"כ הם אינם משביעים (בין היתר בגלל הסוכר והקמח הלבן) ולכן גורמים לאכילה מופרזת, שעולה יותר. 

יש כמובן יתרון נוסף, והוא ההשפעה על הסביבה הקרובה שלנו. כמובן שזה תלוי בגיל שלכם, אבל בשבילי, למשל, מאוד מאוד חשוב איך אני אצטייר מול הילדים העתידיים שלי. האם אני רוצה להראות להם מהם חיים בריאים? להקנות להם הרגלים בריאים של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית? האם אני רוצה לשחק איתם בכל מיני משחקים שדורשים ממני לרוץ ולהיות פעילה? בוודאי שכן. ההשמנה הפכה מזמן להיות תופעה אפידמית בעולם המערבי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהשמנת ילדים. בארה"ב, לצורך העניין, 1 מכל 3 ילדים יגדל להיות שמן. 2 מתוך 3 כשמדובר בציבור העני. גם כאן, המימדים דומים ואפשר לראות יותר ויותר ילדים שמנים. אז, אני יכולה לפנות לפתרון הקל של לצרוך אוכל מוכן, שומני, לא בריא, או שאני יכולה לבחור בדרך הבריאה. היא לא תמיד ארוכה יותר, אגב. בזמן שבו ניסע לקניון לאכול משהו מהיר, נוכל לבשל סיר שלם של אורז, לחתוך סלט ענק, להכין עוף בתנור או כל דבר אחר. כנ"ל בזמן שלוקח לחכות לפיצה... עד שהשליח יגיע תוכלו כבר להכין ארוחה שלמה.
ולסיום, כאמור, מבחינה כלכלית הדרך הבריאה היא עדיפה (בארה"ב אגב, אין את הפריווילגיה הזו - ירקות ופירות לדוגמא עולים יותר מאשר אכילה במקדונלדס....). 

ומהם החסרונות?
החסרונות מסתכמים בקושי להסתגלות לשינוי אורח החיים לרבות קבלת ההחלטה על השינוי, וההבנה כי זה שינוי לכל החיים, ולא רק למען "דיאטה". 

אני בטוחה שיש מישהו שיקפוץ ויגיד -"אבל אני לא אהנה יותר מהאוכל, זו ההנאה הכי גדולה בחיים שלי! איך אני אוכל לשנות משהו שכל כך חשוב לי?"
אז יש לי תשובה, אפילו תשובה טובה (בזכות חבר טוב שלי, ע' - תודה שהראת לי את נקודת המבט הזו) -
מעבר לכך שזה עניין של סדרי עדיפויות (כדי להצליח חייבים לשים את השינוי באחד המקומות הראשונים אם לא המקום הראשון בסדרי העדיפויות), כשאנחנו אוכלים כל מה שבא לנו בכל רגע נתון (או אפילו מגבילים את עצמנו מעט, אבל בהחלט לא מגבילים מספיק) - אנחנו מגיעים למצב שבלוטות הטעם שלנו מתרגלות לאוכל עם טעמים חזקים יחסית. מעבר לזה, פתאום קולה למשל, או חטיף שוקולד גדול, או כל דבר שאתם לא אמורים לצרוך באופן יומיומי בתזונה בריאה - הופכים להיות יומיומיים. רגילים. אתם כבר לא באמת מתרגשים מהם כמו שאתם חושבים. אז עכשיו בא לי צ'יפס, אני אוכל צ'יפס. נהנתי ל- 5 דק' ו.. אז מה? עוד צ'יפס. לא משהו מיוחד.

אבל, כשעושים את השינוי הזה באורח החיים, ואוכלים את הדברים האלו לעיתים רחוקות הרבה יותר - המאכלים האלו באמת הופכים למשהו מיוחד. אני אתן דוגמא מהחיים שלי - בעלי היה כמעט מכור לקולה. מת על זה. סתם לידיעה - בפחית קולה יש 9 כפיות סוכר. זה ה-מ-ו-ן!!! מהיום שבו התחלנו בשינוי, הוא לא שתה כלום מלבד מים, למרות שאנחנו יכולים לצרוך משקאות דיאט. אתמול, הוא לגם קולה זירו, קרה כזו וטעימה... ואין לכם מושג איך הוא התענג!!!! פתאום, הקולה הזו שהוא היה כל כך רגיל אליה (לפני זה הייתה קולה רגילה ועכשיו זירו, ובכל זאת..) - הפכה להיות אחת מתענוגות החיים. מה יקרה כשנרשה לעצמנו ארוחה טובה במסעדה או קינוח טוב? אני בטוחה שרמות ההתלהבות שלנו יהיו מטורפות! (בהנחה, כמובן, שלא ניפול על אוכל מזעזע :-P )
אז נכון, בינתיים אנחנו לא מאפשרים לעצמנו שום דבר מחוץ לגבולות התפריט, אך ברור שכשנגיע למצב של "שמירה" על המשקל, נאפשר לעצמנו להנות אחת לכמה זמן (נניח, שבוע) ממשהו שאנחנו באמת מפנטזים עליו. ואז, הוא לא יהיה "עוד חפיסת שוקולד" אלא הוא יהיה משהו באמת מיוחד. 

מה שבטוח - לא משנה כל היתרונות האלו, אם לא תרצו בשינוי הזה באמת. חשוב מאוד לקבל את הקושי שבשינוי ההרגלים, להבין מה המשמעות של השינוי, מה נצטרך להקריב, מה נרגיש במהלך השינוי, עם מה נצטרך להתמודד.
רק כשעושים את השינוי מתוך הבנה מלאה ומושלמת של התהליך, ומתוך הכרה שלו והשלמה איתו, נוכל להצליח. 

חשוב גם להבין, שההרגלים שלנו טווים רשת של עצבים במוח. אני ממליצה לראות סרט שנקרא "בליפ" שדן בין היתר על הנושא הזה. למעשה, כל פעם שאנחנו חוזרים על הרגל מסוים, הוא עובר באותם עצבים במוח. אחרי תקופה ארוכה נוצרת מעין רשת מיוחדת של עצבים. דמיינו את רשת קווי הטלפון או החשמל שעוברת ברחוב שלכם. החשמל יעבור תמיד שם. כשניצור הרגל חדש ומנוגד להרגל הקיים, המוח יצטרך לטוות רשת חדשה של עצבים. זה לוקח זמן וצריך לקבל את זה. זה בדיוק כמו שחברת החשמל או בזק יצטרכו לתקוע עמודים חדשים ולהעביר חוטים חדשים כדי להעביר את רשת החשמל/הטלפון ממקום אחר. יש שטוענים שצריך לחזור על הרגל 21 פעמים בשביל שההרגל יהפוך להרגל, אבל אני לא יודעת כמה זה נכון.
מה שאני כן בטוחה בו - זה שזה רק עניין של זמן עד שהרגל חדש יהפוך להיות הרגל רגיל ובריא.