עדכונים - שבועות, כמעט חודשיים לתהליך

מזמן לא עדכנתי מה נעשה איתי.
אז.. אני מודה, השבוע האחרון, מאז ערב חג שבועות, היה קטסטרופה מבחינתי. 
הרשתי לעצמי מראש לאכול מה שבא לי בערב שבועות, אז באמת "חגגתי". כרגיל אצלנו במשפחה, היה שולחן מלא בכל טוב, ולמרות שטעמתי "קצת" מכל דבר - ביחד זה יצא הרבה... אבל הרשתי לעצמי מראש, אז זה בסדר.
הייתי בטוחה שיום אחרי, אני אחזור לשגרה הבריאה שלי, אבל עשיתי טעות פטאלית מבחינתי, ובגלל מחסור במקום במקרר אצל אמא שלי, לקחתי אליי כמה מטעמים מערב החג. זה גרם לי פשוט לוותר על הכנת אוכל בריא, ולאכול שאריות..
תוסיפו לזה ששלשום הייתה אצלנו שריפה צמוד לבית (כזו שלוקח כמה שעות טובות לכבות), שבאותו יום התחילו "הימים הכיפיים" (והנשיים משהו) שלי, שני דברים שגרמו לי לאכול אכילה רגשית ולטחון עוגת גבינה, ותקבלו כמה ימים רצופים של הרגלים גרועים.


הרגשתי גרוע. ממש גרוע. הגוף שלי ממש זעק וצעק שלא טוב לו. התחלתי להרגיש עייפה מהרגיל. נפוחה. כבדה.
קרה לי משהו לא רגיל, מבחינתי, והוא שהרגשתי שאני חייבת לעשות ספורט. לא עשיתי כמעט שבוע, וזה אחרי שהתרגלתי ל- 3 פעמים בשבוע במשך חודשיים. הגוף שלי אותת לי שהוא פשוט צריך את זה. 


הזכרתי לעצמי את כל מה שאני כותבת כאן, לכם.
שעל כולנו עוברים ימים יותר טובים ופחות טובים. 
שלא משנה כמה זמן ייקח לי לעשות את השינוי המלא, העיקר שתהיה לי שגרה בריאה.
זה לא ש"קלקלתי" לי הכל במשך הימים האלו. אני אמנם לא נשקלת, אבל אם נדבר במונחים של משקל - אני בטוחה שכמה שלא אכלתי, לא הרסתי לעצמי. כמו שלא מרזים ביום אחד, גם לא משמינים ביום אחד.
וכמובן, שהזכרתי לעצמי את כל הסיבות שבגללן אני עושה את התהליך הזה, השינוי הכה חשוב הזה.
אז אתמול בערב הצבתי לעצמי יעד אחד בודד - למחרת (היום) אני הולכת לחדר הכושר ויהי מה.


קמתי בבוקר, הייתי מאוד עייפה. לא ישנתי טוב בלילה. אני עדיין בימים ה"כיפיים" שלי, מה שגורם לי להיות יותר עייפה, יותר רגשית, ויותר זקוקה לאוכל מתוק. קבעתי שאני הולכת לחדר הכושר ב- 09:00 (אין לי את הפריווילגיה ללכת מתי שבא לי, בגלל שאני צריכה למצוא סידור לבת שלי). קמתי ופשוט לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה. טיפלתי בקטנה שלי על המיטה, ויחד המשכנו לישון עוד קצת. 45 דק' אח"כ קמתי, והחלטתי - אני הולכת. שיהיה. רק ל- 20 דק' אפילו.. העיקר ללכת, לא להרוס את השגרה. הרי הכי קל להרים ידיים. ואם מבריזים פעם אחת, מבריזים עוד ועוד ועוד... וזה לא נגמר. 
ואכן, הלכתי.


ואתם יודעים מה? היה כיף. ממש כיף. חזרתי עם אנרגיות בשמיים, ואני ממש שמחה שעשיתי את זה.
המטרות שלי בימים אלה מאוד פשוטות - לאכול בריא, להימנע ממוצרי מזון מסוימים, וללכת 3 פעמים בשבוע לחד"כ. 
שבוע הבא אני אסגור חודשיים מלאים, שבהם באמת הצלחתי להיות עקבית וליצור לעצמי שגרה בריאה. השבוע הזה מבחינתי, הוא חלק משגרה של כל בן אדם. לכולם קורים ימים כאלה.


אגב, משהו נחמד ששמתי לב אליו - כשחשבתי על כך שאני חייבת לעשות ספורט ולאכול בחזרה כמו שצריך, אמרתי לעצמי בראש, באופן אוטומטי - "אני חייבת לחזור לשגרה". במילים אחרות, תראו איזה יופי - השגרה שלי נהייתה החיים הבריאים, ולא להפך. בעבר זה היה "לחזור לדיאטה" / "לחזור למשטר". תמיד זה היה שלילי, והשגרה הייתה הימים שבהם אוכלים לא בריא, לא עושים ספורט... פתאום השגרה היא כזו חיובית. כיף לי.


*לפוסט הבא, אני עובדת על פלייליסט לאימונים. אם יש לכם רעיונות/שירים אהובים אני אשמח אם תספרו לי עליהם. שיהיה המשך שבוע מצוין!

*החיים בשחור או לבן - או למה כדאי להיפרד מהפרקפקטציוניזם

יוצא לי לחשוב לא מעט בימים האחרונים (כנראה שיש לי יותר מדי זמן פנוי, אבל נניח לזה כרגע :-P ). חשבתי הרבה על הראייה הדיכוטומית שלי על החיים - הכל בד"כ או שחור או לבן.

ידוע שזה מאפיין חזק מאוד של הרבה אנשים שמכורים לאכול, אנשים שמנים וכיו"ב (גם כאן, זה יהיה פוסט לאנשים עם הפרעה של ממש ולא בדיאטה של 5 ק"ג, תסלחו לי).

ראייה דיכוטומית היא כזו של "הכל או כלום". או שחור, או לבן. לילה או יום, גבוה או נמוך, יפה או מכוער. הדובדבן שעל הקצפת - מושלם או כשלון.

אין אמצע, אין בינוניות, יש או X, או Y.

הראייה הזו, לדעתי, מגיעה בגלל תכונה אחת והיא פרפקטציוניזם. מילדות מלמדים אותנו לשאוף להיות מושלמים. מי שאכן נוטה להיות פרפקטציוניסט, בד"כ רואה את העולם בשחור או לבן וזה בא לידי ביטוי בכל נושא שהוא בעולם - לימודים, קריירה, יחסים בין אישיים וכו'. אבל המקום שאני מן הסתם רוצה לדבר עליו הוא השינוי באורח החיים.
הבעיה בחשיבה דיכוטומית כזו של שחור או לבן, היא שהיא גורמת לנו שלא להתייחס אל עצמנו בפרופורציה הנכונה ולשים את עצמנו במשבצת הכישלון עוד הרבה לפני שהגענו אליה.לדוגמא -

אם הצלחתי בדיאטה - אני מצליחה, אני מתקרבת לשלמות. אם אכלתי נשנוש אחד לא במקום - אני כשלון.
אם ירדתי משקל/אחוזי שומן/היקפים בצורה טובה - אני מצליחה, אם לא ירדתי (גם אם לא עליתי) - אני כשלון.
אני או שמנה - או רזה.
אני או בכושר, או לא בכושר.
האוכל הזה הוא רק בריא, או רק רע לבריאות.

מי שקרא את הפוסט האחרון שלי יודע שהשבוע ירדתי רק 300 גר' במשקל ו- 0.6% בהיקפים, וזה קצת דיכא אותי (לפחות בשעות שאחרי המדידה). מצאתי את עצמי ממשיכה עם מחשבות לא הגיוניות שנובעות מחשיבה דיכוטומית - "אני אף פעם לא אצליח. זה יהיה כמו פעם, אני שוב אכשל. אני אוהבת את עצמי גם ככה, מה זה משנה... השינויים קשים מדי - זה או הכל או כלום - או לשנות את כל אורח החיים או לחזור להרגלים הישנים, ואולי קל יותר לפנות לאופציה השנייה. אני שוב, בדרך לכישלון". 

הבעיה היא שהחשיבה הזו לא מובילה אותנו לשום מקום. מזמן מדענים הגיעו למסקנה שמחשבה אכן יכולה ליצור מציאות ברמה כזו או אחרת (ולאחרונה קראתי מאמר טרי מאוד לפיו מחשבות אכן יכולות לשנות תפקוד פיזי בגוף!). המחשבות האלו גורמות לנו להתמקד בשלילי, במחשבות לא רציונאליות. הן מונעות ע"י הפחד להיכשל שוב, שלא להצליח, והן הרסניות. מאוד הרסניות. 

אחרי חשיבה ארוכה עם עצמי הבנתי שזה לא נותן לי כלום ואני חייבת "לצאת מזה". לתת לעצמי איזו סטירת לחי מצלצלת שתעיר אותי. "היי, את שם! את לא כישלון. את מתמידה, ואת מצליחה, זה לא משנה אם נתקעת לשבוע מסכן. זה כלום מהחיים שלך! את יכולה לשנות את החיים שלך, וזה תלוי רק בך! ובשורה התחתונה - זה רק אוכל אל מול חיים שלמים של בריאות, קלילות והנאה מכל מה שיש לחיים להציע. פשוט תזכרי למה את עושה את זה ואיך היה פעם". 

למעשה, מומחים אומרים שבאמת כדאי להתמקד במחשבות חיוביות ולא במחשבות שליליות. המחשבות השליליות של  "נו, רק האוכל הזה וזהו" / "אני כשלון" / "למה כולם רזים ואני לא" / "לעולם לא אצליח" / "אין לי שליטה בעצמי" מכשילות אותנו באמת, כי הן גורמות לנו לאכילה רגשית. מהר מאוד, אחרי מחשבות כאלו, תמצאו את עצמכם מול המקרר נוגסים באיזה ביסקוויט שתשכחו ממנו ומהטעם שלו אחרי 10 דק'. לעומת זאת, חשיבה חיובית או לכל הפחות חשיבה הגיונית ורציונלית היא זו שתוביל אותנו קדימה, לשינוי אמיתי. זה אומר להתחיל לחשוב במונחים של "אני כן יכול/ה.", ולהזכיר לעצמנו כל הזמן למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. לקחת את הדברים בפרופורציות. לדוגמא, זה שירדתי "רק" 300 גר' - זה לא רק, זה גם הישג, זה גם משהו בדרך אל המטרה. ומעבר לזה - לא עליתי במשקל! זו גם הצלחה גם אם קטנה יותר. 

הדרך לעשות את השינוי הזה היא קודם כל לזהות כמובן מחשבות שליליות. אתם מכירים אותן טוב מאוד - הן אלו שיושבות שם, על הכתף השמאלית (או הימנית, מה שהשדון הקטן הזה מעדיף אצלכם..), וחופרות לכן במוח על כישלונות, אי הצלחה, פחדים.

אחרי שזיהיתם את המחשבה - זה הזמן לנהל דו שיח עם עצמכם. האם למחשבות האלו יש הצדקה? לדוגמא, אם אחרי שירדתי רק 300 גר' אני מתחילה להגיד לעצמי "אוף, בחיים לא אצליח, היה לי שבוע גרוע ונשנשתי ביותר מדי הזדמנויות" - האם יש הצדקה למה שאני אומרת לעצמי? איזה הוכחות אני יכולה להביא לעצמי שבאמת לא אצליח? מה, הסטטיסטיקה שהרוב לא מצליחים? זו לא הוכחה. הסטטיסטיקה שבפעמים קודמות נכשלתי? נו, אז מה. רק למדתי מהטעויות שלי. איזו סיבה יש לי להאמין שאני לא אצליח? אך ורק אחת - הפחד להיכשל שוב, לאכזב את עצמי. יותר קל להרים ידיים עכשיו מאשר אח"כ. אז לא, אני לא כישלון. אין שום סיבה שלא אצליח להתמיד ולשנות את החיים שלי. אני יכולה ואני רוצה!

למעשה, תוך כדי הדיון עם עצמכם, אתם בוחרים לשנות את המחשבה ממחשבה שלילית למחשבה חיובית, ומבצעים את השינוי הזה. לא עוד מחשבות כמו: "מה, אני בעונש? מותר לי" / "רק פעם אחרונה" / "חבל לזרוק את האוכל הזה" / "לעולם לא אצליח" / "אני חסר שליטה" / "אוהבים אותי גם ככה" / "גם ככה אכשל בשלב כזה או אחר ואחזור למצב הנוכחי, עדיף לעשות את זה בלי השמנה בריבית" .
במקום זה - "אני מכיר את הטעם, אשכח אותו מהר וזה לא שווה את זה" / "יש לי שליטה על האוכל ולא של האוכל עליי" / "אני יכול/ה להצליח!" והמשפט האהוב עליי - "האוכל לא בורח לשום מקום!!!!! גם עוד חודש או עוד חודשיים, אני אוכל לפנק את עצמי עם האוכל הזה ולהנות ממנו. האוכל קודם כל כאן בשביל לגרום לי לחיות בצורה בריאה, כדי לאזן את הגוף שלי ולספק לו את הצרכים הבסיסיים שלו. רק אחרי זה , הוא מהווה הנאה". 

כמובן, גם אם הגענו למצב של בולמוס או אכילה מופרזת - צריך לזכור שאפשר לחזור לשגרה ולא קרה כלום. לקחת הכל בפרופורציות. כתבתי על זה באחד הפוסטים הראשונים - על דרכים להימנע מבולמוסים או אכילה מופרזת כזו ואחרת. 

לסיום, זיכרו - הדרך להצלחה היא לא בקו ישיר וחד למעלה. אנחנו עוברים רכבת הרים מטורפת בדרך. ימים מוצלחים, ימים פחות טובים. אבל כל עוד תבחרו בדרך הנכונה מלכתחילה, אין שום סיבה שלא תצליחו. הכל תלוי בכם ובמחשבות החיוביות. מחשבות יוצרות מציאות, אם רק תבחרו במחשבות החיוביות, יהיה לכם כבר קל יותר.
גם בימים קשים - נסו לשמור על אופטימיות. ואם קרה והיו לכם כמה ימים רעים - אז לא קרה כלום!!! המשקל לא עלה ביום אחד, הוא לא ירד ביום אחד. הסתכלו על הטווח הרחוק ולא על הטווח של היום/מחר. זה באמת לא מה שישנה, אחרי שנים של השמנה. אנחנו רק בני אדם, אנושיים. יש לנו רגשות, יש ימים לחוצים, יש ימים של סטרס. זה הכי טבעי שיש!

עד כאן להיום, שיהיה סופ"ש חיובי לכולם!

אני.

*אחת ולתמיד - 20 המיתוסים הנפוצים בדיאטות

ככותבת פעילה בפורומים בנושאי דיאטות, ובכלל כמישהי שמתעניינת בתחום - אני כל הזמן נתקלת בשאלות הזויות ובהנחות ודעות מוטעות לגבי אורח חיים בריא ודיאטות.

אני רוצה להתייחס לרובן פה. אז בואו נתחיל :)

1. המיתוס - פחמימות משמינות.
הרבה אנשים חושבים שפחמימות הן משמינות במיוחד, ולכן מקפידים שלא לצרוך אותן במהלך הדיאטה, או לצרוך כמות קטנה מאוד מהן.
האמת - פחמימות כשלעצמן לא משמינות כל כך. בפרוסת לחם רגילה, לצורך העניין, יש 75 קלוריות. הבעיה היא עם הממרחים שעל הלחם, ועם פחמימות לא בריאות (פחמימות ריקות/פשוטות) כמו בורקסים, סוכר, שוקולד (לא מריר), עוגות ועוד. קל לזהות פחמימות ריקות - הן לא משביעות ובד"כ הן גורמות לגוף לרצות עוד מהן, מיד לאחר שסיימנו לאכול. פחמימות בריאות הן פחמימות מורכבות - לדוגמת אורז מלא, פסטה מחיטה מלאה, לחם מחיטה מלאה וכו'. חשוב לזכור -  גם ירקות הן פחמימות, וחשוב מאוד שחלק משמעותי מהתזונה יהיה מורכב מפחמימות (אך לא רק מפחמימות, כמובן). יש חשיבות גדולה לאיזון בין אבות המזון השונים, והיא תלויה בדיאטה בה בחרתם, והאם אתם מבצעים ספורט או לא. הפחמימות נותנות אנרגיה חשובה לגוף, לא כדאי לוותר עליהן! 

2. המיתוס - אכילה אחרי השעה 18/19 משמינה.
האמת - אין שום מחקר שמוכיח דבר כזה, וזה בסה"כ תלוי בתפריט שהכנתם לעצמכם. אם אכלתם הרבה כל היום, ובלילה אתם מתחילים לנשנש בלי סוף - בוודאי שתעלו במשקל. עם זאת, אם התפריט שלכם מפוזר בצורה מבוקרת על פני כל היום, כולל הלילה - אין שום סיבה שתעלו במשקל. בסופו של דבר, ירידה במשקל או שמירה עליו היא תוצאה של הוצאה קלורית לעומת הכנסה קלורית (הכנסתם 4000 קלוריות ואתם שורפים רק 2000? אתם בפלוס של 2000 קלוריות, שזה כ 400 גר' תוספת משקל לגוף).
עם זאת, אחד הדברים היחידים שמומחים מסכימים עליו כיום, הוא שלא כדאי לאכול מיד לפני השינה. מערכת העיכול עובדת בצורה אחרת במהלך השינה והיא אכן פחות פעילה. העיכול יכול להפריע לשינה עמוקה וטובה. בגלל שהעיכול נהיה איטי יותר, אגב, לוחמי סומו אוכלים ואז הולכים לישון, מס' פעמים ביום. הם לא אוכלים בצורה מאוד שונה משאר האוכלוסיה (למעט כמויות), אבל חלק מדרך החיים שלהם היא ללכת לישון מיד אחרי האוכל, מס' פעמים ביום. זה גורם להם להשמנה מיידית וקיצונית, יחד עם האכילה המופרזת.
עצתי - אכלו עד שעה-שעתיים לפני השינה. אם מדובר באוכל קל - אין בעיה לאכול שעה לפני השינה. 

3. המיתוס - לחם כהה בריא יותר
האמת - לא בטוח בכלל. הרבה פעמים מוסיפים צבעי מאכל ומוצרים בעלי צבע כהה, כדי להקנות ללחם צבע כהה. הדרך היחידה לדעת האם לחם בריא יותר היא לקרוא את התווית ולוודא כי מדובר בלחם מחיטה מלאה. 

4. אכילה של ביצים מעלה את הכולסטרול.
האמת - מחקרים מוכיחים שאכילת ביצה אחת ליום אינה משפיעה על רמות הכולסטרול, וכי היא מהווה מקור מעולה לחלבונים. אם אתם רוצים לקבל חביתה גדולה מהרגיל - אפשר בהחלט להוסיף חלבונים בלבד (הלבן של הביצה), שאינם משפיעים על הכולסטרול. טיפ מהדיאטן שלי - אפשר לגרד קישואים לתוך הבלילה. 

5. המיתוס – הסיבים התזונתיים בפרות וירקות נמצאים רק בקליפה לכן אין לוותר עליה.
האמת– הויטמינים והסיבים התזונתיים נמצאים בכל מקום בפרי ובירק. הקליפה עשירה יותר בסיבים אבל הם גם נמצאים בשאר החלקים.  על הקליפה עשויים להיות חומרי ריסוס והדברה ולכן חשוב לשטוף אותה היטב, אך לא כדאי לוותר עליה.

6. המיתוס - "יש לי עצמות כבדות!" - יש אנשים עם עצמות כבדות יותר.האמת - לא נכון.. השלד עצמו שוקל כ- 7 ק"ג. ההבדלים בין אדם כזה לאדם אחר, מסתכמים בכל היותר ב- 1-2 ק"ג. אם יש שתי נשים לצורך הדוגמא, שנראות דומות בגובה/מבנה וגודל הגוף, אך שוקלות בצורה שונה - ההבדל הוא באחוזי השומן והשריר ולא בעצמות. 

7. המיתוס - אסור לאכול מתוק או לאכול פינוקים כאלו ואחרים בדיאטה.
האמת - זה לגמרי תלוי בכם. אין שום סיבה שלא להכניס פינוק פעם בכמה זמן לאורח החיים הבריא שלכם, במיוחד אם מדובר בפינוק שמוכנס לתוך התפריט שלכם. לדוגמא, אפשר בהחלט להנות מפרוסת לחם קל עם ממרח שוקולד במהל היום (פינוק של פחות מ- 100 קלוריות). לחלופין, אחת לשבועיים-שלושה אפשר ללכת למסעדה ולהנות מארוחה שלמה כולל קינוח מענג. חשוב לתת אוכל גם ל"נפש". יש כמובן דיאטות ("גריישיט") לדוגמא שנמנעות לחלוטין מכל סוכר שהוא. בסופו של יום זה שיקול שלכם ומה שמתאים לכם, אבל בשורה התחתונה אין סיבה רציונלית לרוב האנשים להימנע לחלוטין. הכל זה שאלה של מינון. 

8. המיתוס - מותר לצרוך פירות ללא הגבלה -
האמת - ממש לא. פירות אמנם מכילים הרבה ויטמינים והם בעלי ערכים תזונתיים גבוהים, אולם יש בפירות הרבה סוכרים וקלוריות. רוב הדיאטנים ממליצים על 3 מנות פרי ביום לכל היותר (ולא, אבטיח שלם לא נחשב לפרי אחד...). 

9. המיתוס - מזונות עם שמות כמו "קל" / "דיאט" / "ללא סוכר" הם בהכרח דיאטטיים / מרזים.
האמת - ממש לא. תמיד צריך לבדוק את התווית. הרבה פעמים תתקלו במוצרים ללא סוכר אשר יש בהם תחליפים לסוכר וכמות הקלוריות בהם זהה למוצרים רגילים. גם כשמדובר במשקאות "קלים" לדוגמא, הכוונה היא למשקאות לא מוגזים ולא למשקאות בעלי צריכה קלורית נמוכה. 

10. המיתוס - פירות חמוצים מכילים פחות סוכר.
האמת - הפירות החמוצים מכילים אותה כמות סוכר כמו כל פרי אחר, וכדאי להגביל את כמותם.

11. המיתוס - בטטות מתוקות יותר ולכן הן משמינות יותר מתפוחי אדמה.
האמת - לא נכון. לבטטות יש ערך גליקמי נמוך יותר והן משביעות יותר מתפוחי אדמה. כמו כן, יש בהן ויטמינים ומינרלים רבים הרבה יותר מאשר לתפוח האדמה. הערך הקלורי שלהן כמעט זהה. 

12. המיתוס - יש לשתות 8-12 כוסות מים ביום.
האמת - נכון ולא נכון. אמנם זוהי הכמות המומלצת, אך הכמות משתנה בהתאם לגופכם, לרמת הפעילות שלכם, למזג האוויר וכו'. הדרך הטובה ביותר לבדוק אם אתם צורכים מספיק מים, היא באמצעות צבע השתן. אם הצבע שקוף לחלוטין - הצלחתם. מומלץ לצרוך כמה שיותר מים באופן כללי - הם ממלאים את הבטן, משפרים את חילוף החומרים, תורמים לעור קורן ובריא וכן הלאה.
טיפ קטן - שתו 2 כוסות מים לפני כל ארוחה. גם ממלא ומונע אכילה מופרזת, גם בריא.

13. המיתוס - ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביותר / כדאי לוותר על ארוחת בוקר -
האמת - אין כאן תשובה אחת. זה עניין של אופי ומה שמתאים לכם. יש אנשים אשר ארוחת הבוקר פותחת להם את התאבון לכל היום, ומרגע זה קשה להם להפסיק לנשנש. מנגד, יש אנשים שארוחת הבוקר מרגיעה אותם ונותנת להם אנרגיות לכל היום. רק אתם מכירים את עצמכם ויודעים מה עדיף. כעיקרון, ככל הנראה עדיף לרוב האנשים לאכול ארוחת בוקר, אולם זה לא מתאים לכל אחד. 

14. המיתוס - טוסט (צנים) פחות משמין מלחם.
האמת - לא נכון. זו בדיוק אותה פרוסת לחם ולכן אותן קלוריות. 

15. המיתוס - תנודות במשקל מדי יום מעידות על הצלחת הדיאטה.
האמת - רוב הסיכויים שהתנודות נובעות משינויים בנוזלי הגוף לרבות צרכים כאלו ואחרים. הגוף שלנו דינמי, משתנה, אחוזי הנוזלים בגוף שלנו משתנים מדי יום. לצורך העניין, מספיק שתשתו כוס מים לפני שתעלו על המשקל, וכבר תראו שינוי של 300 גר'. אין שום סיבה הגיונית להישקל מדי יום, ואף כתבתי על כך באחד מהפוסטים שלי. 

16. המיתוס - הימנעות כליל ממזונות משמינים תורמת לדיאטה ואף בריאה -
האמת - נכון חלקית ותלוי לגמרי בכם. יש אנשים שהימנעות עושה להם טוב, גם לטווח הרחוק. מאידך, יש אנשים שהימנעות ממזונות תגרום להם להרגשת "חסך" ובסופו של דבר לפיצוץ ההליך ונטישתו באמצע. איך אתם מתמודדים עם הימנעות? זו שאלה שלכם ושל מטרות הדיאטה שלכם. 

17. המיתוס - מזון מופחת שומן הוא בהכרח דיאטתי.
האמת - לא נכון. יש מוצרים מופחתי שומן אך עתירי קלוריות או סוכר. כדאי כמו תמיד - לבדוק את התווית ולראות את הערכים התזונתיים.

18. המיתוס - אם נשברתם, "הלכה הדיאטה".
האמת - ממש לא!! גם אם הגזמתם ואכלתם אפילו 5000 קלוריות, זה לא משתווה אפילו לעלייה של קילוגרם אחד במשקל הגוף. חיזרו לשגרה הרגילה ותמשיכו לרדת כרגיל. בנוסף, ,יש מקרים שבהם אכילה מופרזת לאחר תקופה של אכילה מתונה, תתרום דווקא לירידה במשקל. עצתי - שאלו עצמכם מדוע נשברתם - אולי הדרך בה בחרתם לא מתאימה לכם? אולי חסר לכם מזון מסוים?

19. המיתוס - ביצוע פעילות ספורטיבית בתדירות גבוהה ובעצימות גבוהה, יכולה לאפשר לי לאכול מה שבא לי.
האמת - לא נכון. בתהליך ירידה במשקל התזונה מהווה 60-70% מהירידה במשקל. יש "יחידי סגולה" שחילוף החומרים שלהם כה גבוה, עד כדי כך שהם יכולים לאכול מה שבא להם. רוב הסיכויים שאתם לא נמנים עימם, ולכן כדאי מאוד לשמור על תזונה נכונה. 

20. המיתוס - יש דרך אחת נכונה לבצע דיאטה.
האמת - לא נכון! כמו שלכל אחד יש אופי שונה, גוף שונה, מטרות שונות - כך התהליך הנכון לכל אחד שונה. יש אנשים שעדיף להם לרדת מהר, ויש אנשים שעדיף להם לבצע שינויים של Baby Steps - צעד אחד כל פעם. יש אנשים שעדיף להם לאכול ארוחת בוקר, יש אנשים שעדיף להם לדלג עליה. יש כאלו שעדיף להם לאכול כמויות גדולות של אוכל דל בקלוריות (לדוגמא ירקות), גם אם זה אומר "להתפוצץ", ויש כאלו שעדיף להם לצרוך כמויות קטנות של אוכל בעל ערך קלורי גבוה יותר. יש שעדיף להם לאכול אוכל בריא מאוד בלבד (רק אוכל "מלא" כמו לחם מלא, אורז מלא, קטניות וכו'), ויש שעדיף להם לאכול אוכל דיאטתי. כל אחד ומה שטוב לו. אם הייתה דרך אחת מושלמת לכולם - כל ממציאי הדיאטות למיניהם לא היו מרוויחים כסף על חשבוננו. עוד על כך - כאן.

אם יש לכם עוד מיתוסים ואמיתות אתם מוזמנים לשתף בתגובות. 

מקווה שנהניתם! עד הפעם הבאה...

אני.

*האם כל אחד יכול להצליח בדיאטה? התשובה שלי תפתיע אתכם...

אחד המשפטים שאני תמיד שומעת / רואה / קוראת מכל מיני אנשי מקצוע שמתעסקים בדיאטות ואורח חיים בריא, הוא "כל אחד יכול לעשות את זה" / "כל אחד יכול להצליח!".

אני חושבת שאף אחד לא עצר אף פעם לחשוב ולשאול - האם באמת כל אחד יכול להצליח בדיאטה? האם כל אחד יכול לשנות את אורח חייו? 

התשובה שלי היא "לא". נכון, זו לא התשובה שכולם רוצים לשמוע. היא לא מעלה תקווה בליבו של כל אחד, אבל זו האמת האישית שלי. עם זאת, התשובה קצת יותר מורכבת מה"לא" הזה. 

אני חושבת שכעיקרון, כל אחד יכול להצליח בדיאטה, אבל לא במצב הקיים. לפני שמתחילים בדיאטה, הרבה מאוד אנשים זקוקים לעשות סוויץ' במוח, אבל לא סתם. מדובר על עבודה עצמית אינטנסיבית - לעבוד על הנפש, על ההערכה העצמית, על הדרך שבה הם רואים את עצמם.

חשוב לי להדגיש - הפוסט הזה אינו מתכוון לדבר על אלו שרוצים להוריד 5-10 ק"ג. אלו, שבסה"כ אורח החיים שלהם בריא ותקין והם בסה"כ השמינו מעט. אני מדברת כאן על אנשים עם הפרעות אכילה של ממש או בעיית השמנה רצינית. כאלו שניסו להרזות כל החיים שלהם ולא הצליחו. או הצליחו בתהליך הירידה אבל לא הצליחו לשמור על התוצאה, ועלו הכל בחזרה (ובד"כ עם ריבית...). 

אני חושבת שאדם זקוק להתנהג בטוב לב כלפי עצמו כדי להצליח. רוב האנשים בסיטואציות שאנחנו מדברים עליהם, מתעבים את עצמם, את הגוף שלהם, את חוסר השליטה שאליו הם הגיעו. הרבה פעמים אנחנו לומדים את זה מההורים שלנו, לפעמים זה יהיה מהסביבה, מהתרבות ההוליוודית למיניה.
כמה פעמים קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם שאתם שונאים את עצמכם. שנמאס לכם. שאם רק תהיו רזים, יפים ומקסימים כל הבעיות שלכם יפתרו כאילו ולא היו. תהיו מאושרים, ככה פתאום.
כמה פעמים הורגלתם לחשוב שכאנשים שמנים, לא מגיע לכם להיות מאושרים. "אם רק תרדו במשקל......תהיו יפים. תהיו מצליחים. כולם יאהבו אתכם".

יש כמה בעיות מהותיות עם המחשבות האלו.
ראשית, אם (וכמעט בטוח שזה מה שקורה) אתם אוכלים באופן רגשי ולא רק עקב רעב, האכילה רק תגרום לכם להרגיש רע יותר עם עצמכם. זה מעגל אכזרי. אתם מוצאים את עצמכם אוכלים איזו פיתה שהוצאתם מהמקפיא, בלי ששמתם לב אפילו. ואיזה קוראסון, או בורקס. והוספתם לזה עוד כמה פירות. למעשה, מה שקרה כאן הוא שאכלתם מתוך אמונה שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם. שהוא יגרום לכם לא לחשוב על הבעיה ופתאום תהיו מאושרים.
זה נכון, במידה מסוימת - הרבה אנשים מגלים שכשהם אוכלים, פתאום הם מרגישים יותר טוב. הם לא חושבים בזמן האכילה על הבעיות האישיות שלהם, הם פשוט נהנים מעצם האכילה.
הבעיה היא, שברגע שאוכלים, אם ובהנחה שקיים תיעוב עצמי - לא רק שהייתה לכם בעיה לפני האכילה, משהו שקשור בחיים שלכם, אלא שעכשיו נוספה לכך בעיה נוספת - אכלתם ואתם מרגישים רע עם עצמכם כי אכלתם, כי לא שלטתם בעצמכם, ופתאום אתם מתעבים את עצמכם עוד יותר ("אני לא אצליח בחיים" / "אין לי שליטה על עצמי" / הגעתי לתחתית" / "אני מגעיל/ה את עצמי" וכן הלאה)... ולכן אוכלים עוד.
כל החשיבה הזו של אכילה כפותרת בעיות, לא עזרה , נכון?

הבעיה היא שאנחנו מאמינים שאם רק נאכל מספיק, אם רק נתעב את עצמנו מספיק, פתאום משהו ישתנה ונהיה מאושרים. כולנו יודעים טוב מאוד - אם זה היה עובד, כולנו היינו רזים, מאושרים ושמחים ממזמן. האוכל הוא רק דרך לגרום לרגשות השליליים שלנו להיעלם. אצל אנשים אחרים זה יהיה שופינג, אלכוהול, סיגריות, סמים.... זה לא משנה מה זה, זו התמכרות, ואני מבטיחה לכם שלכל אחד יש התמכרות כזו או אחרת. יש אנשים שלמזלם ההתמכרות שלהם היא ספורט, ואז הם מרוויחים פעמיים.... מאידך, יש כמובן אנשים עם כמה וכמה התמכרויות בו זמנית. 

אצל אנשים עם הפרעות אכילה והשמנה גדולה ו/או קיצונית - המעגל הזה כמעט תמיד יהיה קיים. כמובן שקשה מאוד לשנות אותו. זה אומר להתחיל להתייחס אל עצמנו בכבוד. בהערכה. לרצות לתת לגוף שלנו מתנה של גוף בריא ואכילה בריאה, ולהבין שהאוכל לא יפתור כלום. מעבר לזה, עצם זה שנהיה רזים לא יפתור כלום. הבעיות שלנו היו שם, וישארו שם.
אם רק תסתכלו על אנשים רזים - כמה כאלו אתם מכירים שהם באמת באמת מאושרים? האם אתם מכירים בן אדם שאין לו בעיות? שהוא מאושר כל חייו? לא קיים כזה דבר. גם הדוגמניות היפות ביותר, השחקנים הסקסיים ביותר - לכולם יש "אישיוז". בעיות כאלו ואחרות. זה חלק מהחיים. (מנגד, אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת שמות של לפחות 5 אנשים מפורסמים, שמנים אך נאהבים ומוערצים מאוד. מה שאומר שהשומן הוא לא מה שמבדיל אותם מהשאר, נכון?). אז יש אנשים שלמדו להדחיק את הבעיות בעזרת אוכל. יש אנשים שלמדו להדחיק בעזרת סמים, אלכוהול. עם זאת,ברור שהדרך היחידה לפתור את אותן בעיות או קשיים בחיים, היא להתמודד באופן ישיר עם הבעיה. זה אומר להתמודד עם רגשות לא נעימים וקשים. ללכת לפסיכולוג, אם צריך. לדבר עם חבר/ה. לכתוב למגירה (או לבלוג). לחפש קבוצת תמיכה. או כמובן, להבין שלכולם יש בעיות כאלו ואחרות, וזה בסדר.

הבעיה עם רוב האנשים השמנים היא שאחת הבעיות שלהם היא הערכה עצמית נמוכה. הרבה מאיתנו גדלנו לחשוב, כאמור, שאם רק נהיה רזים נהיה מאושרים. אם רק הרגליים הגזעיות האלו היו מחוטבות, אם רק היינו מצליחים להוריד את הצמיג הזה... זה מעיק. למה שלא יגיע לנו להיות מאושרים בלי קשר למצב הפיזי?
אם היה לכם ילד קטן, שהיו מציקים לו, או שהיה מתחיל לשנוא את עצמו ולהאמין שלא מגיע לו לזכות, לנצח, להצליח - הייתם פונים אליו בגישה של "נכון, לא מגיע לך כלום עד שתהיה מושלם"? או שהייתם אומרים לו שמגיע לו הכל, מגיע לו שיעריכו אותו, יאהבו אותו.. מגיע לו אהבה ושמחה למרות שהוא לא מושלם?
התשובה ברורה, ואם לא הבנתם לאן אני חותרת - אז הילד הזה הוא אתם. למדנו להתייחס אל עצמנו במעין רשעות. בצורה שלא מאפשרת לנו להבין שאף אחד לא מושלם. שזה בסדר אם אנחנו בעודף משקל. שזה בסדר שאנחנו נראים קצת אחרת. כל אחד שונה בדרך אחרת. לכולנו מגיע להיות נאהבים, להצליח, להיות מאושרים.

השינוי המיוחל, יגיע רק מעצם זה שנאהב את עצמנו. שנרצה לתת מתנה לגוף שלנו, למי שאנחנו. שנרצה להיות בריאים, קלילים יותר. אני מאוד מאמינה שמי שעושה את התהליך מתוך תיעוב עצמי, פשוט לא יצליח. זה לא עובד.
כאן אני גם חוזרת לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי - תנסו להבין עם עצמכם מהי הסיבה שבגינה אתם עושים את השינוי הזה. אם הסיבה היא לא סיבה חזקה דיה, רוב הסיכויים שלא תצליחו.

כמובן שיש מקרים יוצאי דופן, אין לי שום כוונה להכליל כאן או לקבוע חוקים ברורים. כמו שציינתי כבר, כל אחד והדרך שלו, כל אחד עושה את הדברים בצורה אחרת. אבל בשורה התחתונה, אלו שראיתי שהצליחו לשנות את דפוס החיים שלהם, את הדרך בה הם חייו, את ההרגלים הלא בריאים - הם אלו שהתייחסו אל עצמם באהבה, שקיבלו את עצמם.
יש אנשים שכמובן בוחרים בדרך של ניתוחים כאלו ואחרים, וכך הם לא משנים את החשיבה אך נאלצים לשנות את האכילה "בכוח". אין ממש ברירות. אני לא מלינה על אותם אנשים, יש כאלו שזה הפתרון הטוב ביותר עבורם, וזה בסדר גמור. לא כל אחד מסוגל בכל שלב בחיים להתמודד עם הבעיות שלו. אני חושבת שאם יש סיכונים בריאותיים רציניים, ועדיף לבצע את הניתוח - אז אולי באמת זה כדאי. 

אולי זה לא הפוסט הכי מעודד, אולי חלקכם קוראים את זה וחושבים עכשיו לעצמם - "כן, ממש... אם זו הדרך אז לא אצליח לעולם", אבל זוהי האמת האישית שלי. ואני מאמינה בגדול, שכל אחד יכול - אבל זה תלוי בו. זה לא רק יישום של דיאטה יבשה ביומיום, זה דורש הרבה מעבר לכך.

אני בטוחה שחלקכם אומרים לעצמכם עכשיו שיש לכם בעיות גדולות יותר, ואין לכם זמן לטפל בעצמכם נפשית. כאן זה המקום להזכיר את עניין סדרי העדיפויות - אני חושבת שקריטי מאוד לשים את שינוי אורח החיים באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות, אם לא הראשון. מי שלא נוהג כך, בד"כ ימצא מהר מאוד תירוצים למה לא להתמיד. כי תמיד יהיו דברים חשובים יותר. זה כולל את כל מי שקורא עכשיו וחושב לעצמו שאין לו זמן או יכולת לטפל בעצמו, נפשית. שאין לו זמן לבשל אוכל בריא (לקנות פאסט פוד זה הכי קל, ללא ספק...), אין לו זמן לבצע פעילות גופנית וכן הלאה. הגישה שלי היא - אם לאנשים הכי עסוקים בעולם יש זמן (אובמה, לדוגמא), גם לכם יש. זה רק עניין של סדר עדיפויות. 

*אחשוב לי לציין שחלק ממה שנכתב כאן הוא השראה מהתוכנית של אופרה, שדיברה על הנושא הזה באחת התוכניות שלה לאחרונה. 

שבוע מצוין לכולם ובהצלחה!