טיפים לעונת המנגלים - מה כדאי לאכול ב"על האש"?

בימים הקרובים תתחיל עונת המנגלים הישראלית. 
איפה עוד יש מדינה שבה כולם יוצאים לגנים, לפארקים או לחצר ביתם, מוציאים את המנגל או הגריל, מניחים את הבשר ומנפנפים בגאווה?
אין ספק שזהו חג לאומי, נדמה שאפשר להפסיק את חגיגות העצמאות ולשנות את שם החג ל"חג המנגל", או בקצרה: "חנגל" ;-) (המצאתי הרגע, תודו שזה קליט).


כמובן שעם המנגל, יש הרבה פיתויים כאלו ואחרים - בשרים שמנים, צ'יפס, סלטים עתירי שומן, פיתות ועוד ועוד.
אז, איך שורדים את החג בלי רגשות אשמה?
ראשית, אני בדעה שלא צריך לספור קלוריות. בכלל, באורח חיים נכון, לדעתי חשוב שלא להיות אובססיביים לגבי הדיאטה. צריך לקבוע חוקים כלליים מאוד וברורים, מעין קווים מנחים. נכון שיש כאלו שלא יסכימו איתי, וששיטות כמו ספירת קלוריות של "שומרי משקל" עובדים אצלהם, אבל מניסיוני האישי - זה לא עובד. השינוי צריך לבוא מבפנים, והוא צריך להיות החלטה תהומית של רגע. אבל אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אני אקדיש פוסט במיוחד בשביל זה בימים הקרובים.


הכלליים האישיים שלי - 



הגבלה של פיתה אחת.
בשר רזה ללא הגבלה (פילה בקר, חזה עוף)
בשר שמן כגון כנפיים (שמן בגלל העור), אנטריקוט - להימנע מאכילת העור או השומן, ולהגביל בכמות.
נקניקיות - אלא אם כן מדובר במשהו Home-Made (ואני בספק שמישהו מכם אוכל כאלו), להימנע לחלוטין. מי שלא יודע, בנקניקיות יש את כל הפסולת של הבשר, דברים שאתם לא רוצים לדעת שאתם אוכלים בכלל.
להימנע ממטוגנים (צ'יפס, סיגרים וחבריהם)
פחמימות אחרות (תפוחי אדמה, אורז וכו') - בהגבלה, מקסימום חופן יד, שזה בערך כוס.
סלטים שמנים (סלטים עם מיונז, לדוגמא) - בהגבלה ועדיף להימנע, או להכין לבד וריאציות דלות יותר, למשל עם מיונז קל.
סלטים רזים, גם אם הם עם שמן זית - ללא הגבלה.
זיתים ושאר נשנושים - להימנע או לאכול בהגבלה (נניח מקסימום 5 זיתים).
פיצוחים - רצוי להימנע כליל. אני אישית לא אוהבת, אבל מי שרוצה - להשאיר את זה לסוף הארוחה, אני בספק אם יהיה לכם מקום גם ככה. אם בכל זאת אתם מרגישים רעבים (נניח...) - לשים כמות מוגבלת בצלוחית משלכם ולא לקחת מקערה ענקית שקשה למדוד בה כמה אכלתם.
קינוחים - כנ"ל. אם יש לכם מקום ואתם רוצים להתפנק - אתם יכולים לאכול מעט. אבל כמובן בהתחשב בתפריט הקבוע או הכללי שלכם. אם אתם לא נוהגים לאכול בד"כ קינוחים ואתם רוצים לפנק את עצמכם קצת, "פעם ב.." - אז בהחלט אפשר. אני חושבת שהימנעות מוחלטת היא לא בריאה לאף אחד. מנגד, אם אתם אוכלים גם ככה קינוחים וזה סתם עוד אחד לאוסף - אולי עדיף להימנע. גם ככה בטח אכלתם לא מעט.


עוד קווים מנחים-

השתדלו לאכול לאט. גם אם קשה לכם - כדאי לאמץ חוק קטן ופשוט - לדאוג להוריד את המזלג והסכין בין הביסים. זה כבר יאט אתכם משמעותית.
השתדלו לאמוד כמויות לפי הצלחת. רצוי 1/2 צלחת (לא צלחת הגשה ענקית, כן?) עם ירקות, 1/4 חלבונים ו- 1/4 פחמימות. זה נכון לכל ארוחה. עדיף להגביל את עצמכם לכמות כזו של צלחת אחת, אבל אפשר גם כאן מדי פעם להתפנק.
שתו הרבה מים ואכלו הרבה ירקות.
מעטו בשתייה מתוקה ועתירת סוכרים.
אל תגיעו למצב שבו אתם מתפוצצים. אם נצייר לעצמנו סרגל קטן עם מספרים מ- 1 עד 10, שמייצג את תחושת הרעב והשובע שלנו - כאשר 1 מייצג רעב של קרקורי בטן אימתניים, ו- 10 זה פיצוץ עד כדי כך שכואבת לכם הבטן, אזי אתם רוצים להגיע לתחושת שובע בריאה, של סביבות המספר 7. אל תגיעו למצב שקשה לכם לזוז או שאתם מרגישים צורך לפתוח כפתור בג'ינס, זה לא כיף, זה לא בריא, זה מגדיל את הקיבה (ובצורה זו אתם רק תהיו רעבים יותר ויותר מארוחה לארוחה), זה מרגיש רע.
צאו להליכה עם המשפחה/החברים אחרי האוכל.
זכרו שלכל הביסים מאותו אוכל יש את אותו הטעם ;-)

שיהיה לכולם חג מנגלים שמח ובריא!

*אני מתנצלת אם אתם צמחוניים ולא הייתה כאן התייחסות אליכם, אבל אני בטוחה שבכל מקרה החג הזה לא כל כך רלוונטי בשבילכם.

נשנושים טעימים לימי הקיץ החמים

וואו, איזה מזג אוויר מגעיל בחוץ. התעוררתי היום ליום של סידורים, השארתי את הבת הקטנה שלי בבית ויצאתי לחום.
הבעיה בימים כאלה, בדיוק כמו בימים חורפיים מאוד, הוא שאנחנו נוטים לברוח לאוכל כדי לנחם את עצמנו. בימים חמים ומגעילים כמו היום - מאכלים קרים וטעימים (מישהו אמר ארטיקים?), ובימים קרים במיוחד - כל מיני מאכלים חמים כמו ג'חנון, בורקסים ומה לא... 


דווקא בימי הקיץ החמים והשרביים יש אחלה של מאכלים שיכולים לנחם אבל בלי רגשות האשמה - 


1. ירקות חתוכים מראש. גם אם אתם מתעצלים לחתוך ירקות, היום אפשר למצוא בסופר למשל "נשנושי גזר" - גזר שכבר חתוך, נקי ומוכן לאכילה ולנשנוש. התרגלתי בשבועות האחרונים לקנות כאלו ולשים לי במקרר לשעת הצורך. התגלה כשימושי ביותר! כיף לנשנש, בריא, טעים, ואין שום רגשות אשמה אחר כך. מומלץ אם אתם אוהבים לנשנש מול המחשב/הטלוויזיה, והפעם באמת אין תירוצים של "אין לי זמן לחתוך". אין שום הבדל בין זה לבין שקית צ'יפס.


2. פירות. עכשיו זה בדיוק הזמן שבו יתחילו להופיע כל פירות העונה הטעימים - אבטיח, שזיפים, משמשים, אפרסקים, ענבים.. חשוב כמובן לצרוך בצורה מאוזנת ולא להשתגע בכמויות. מומלץ לאכול 3 מנות פרי ביום, כשב"מנת פרי" הכוונה היא לא לאבטיח שלם, אלא לכמות של 2 שזיפים / תפוח עץ / 10 ענבים / כוס קוביות אבטיח וכו'.


3. ארטיקים Home made! - אפשר למצוא בכל סופר מתקנים כאלו מפלסטיק שמשמשים להכנת ארטיקים ביתיים. אפשר להקפיא מיץ תפוזים סחוט (קנוי או שסחטתם לבד), או כל מיץ אחר. מי שרוצה יכול גם להקפיא מיצי דיאט ובאמת לחסוך בקלוריות. מעבר לכך, יש כמובן גם שלל ארטיקי דיאט שאפשר לקנות במיטב כספכם.
הנה דוגמא נחמדה לארטיק ביתי:

4. שייק פירות ביתי - בהמשך לסעיף הקודם - אפשר להכין שייק פירות ביתי, טעים, בריא וללא תוספת סוכר. הכנתי לי השבוע לדוגמא שייק שכלל בננה, תמר, מלון וחלב 3%. טעים, מזין, מלא אנרגיה ויכול בכיף להחליף אפילו ארוחת בוקר.


5. מעדנים - קרירים, טעימים, בשלל טעמים - זהו אחלה פתרון לשעות שבהן בא לנשנש.


6. מים מים ועוד מים. אל תשכחו - הגוף הרבה פעמים מאותת על צמא, אבל למדנו לפרש את הסימנים האלו כרעב במקום צמא. אם אתם מוצאים את עצמכם מפנטזים על אוכל קריר וטעים - יכול להיות שאתם בעצם צמאים. נסו לשתות כוס או שתיים ולחכות כ- 10 דק'.


ונסיים בעוד משפט שאהבתי השבוע (מתוך Pinterest), ואני דואגת להכניס לעצמי טוב טוב לראש:

*כל התירוצים כולם! האם הם באמת מוצדקים? + עצות לפתרונות

כל התירוצים כולם! (וטיפים להתמודדות עימם)

1. "אני אתחיל מחר" או המשפט המוכר - "ביום ראשון מתחילים דיאטה!". הממ.. כן... יום ראשון הוא יום מיוחד ובגלל זה נורא מתאים להתחיל דיאטה. אז זהו, שלא. מי שאומר את המשפט הזה יודע טוב מאוד שהוא אומר אותו כל סופ"ש מחדש, אבל זה אף פעם לא מחזיק. אין להתחיל מחר, אם עושים החלטה, צריך להבין שהיא החלטה לטווח הרחוק, לכל החיים. צריכים להיות שלמים עם ההחלטה לשנות את אורח החיים ולא לצפות ש"אעשה כמה ימים/שבועות של דיאטה עד שאגיע למשקל הרצוי". זה לא עובד ככה, אלא אם כן יש לכם 2 ק"ג להוריד בשביל חתונה (וזה סתם בראש שלכם, סביר להניח). מי שיש לו בעיה אמיתית של עודף משקל - צריך לקחת החלטה. 

2. "אין לי זמן". אני מכירה את המשפט הזה מקרוב, כי גם כשהייתי סטודנטית ועבדתי הייתי אומרת אותו לא מעט. מצד אחד, יש בזה משהו. אם את אישה שעובדת כל היום, יש לך ילדים קטנים ואת מוצאת את עצמך מדלגת בין דבר לדבר בלי יכולת לנשום - סביר להניח שזה יהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי. מצד שני, אם נסתכל על הנתונים, אז הכנה של אוכל בריא לא מצריכה כל כך הרבה זמן, ביחס לאכילה של מוצרים זמינים. אלא אם כן אתם חיים על ביסקוויטים, סביר להניח שהזמנים די דומים. לדוגמא -
הזמנה של פיצה - עד שמזמינים ועד שמקבלים את הפיצה זה לפחות חצי שעה (אם לא יותר). מה אפשר לעשות בחצי שעה? לשים אורז על הסיר (20 דק' והוא מוכן), לחמם בתנור ירקות טעימים (אפשר בכיף לשים ירקות רכים יחסית שמתבשלים מהר כמו פלפלים, עגבניות וכו', או להשקיע כבר ב- 45 דק' ככה ולהוסיף גם ירקות שדורשים יותר זמן). לחלופין כמובן לאדות ירקות קפואים כמו שעועית ירוקה, ברוקולי וכו'. מוסיפים קצת תיבול / סויה וזה יוצא מדהים. בזמן ששמתם את האורז (או פסטה או כל דבר אחר) שמים גם את זה, זמן ההכנה קצר. וכמובן - סלט. לוקח בדיוק 5-10 דק' לחתוך אותו. חשוב מאוד בעיניי להוסיף סלט או לפחות ירקות חתוכים גס לכל ארוחה שהיא. זה משביע, זה ממלא, זה שיא הבריאות, וזה לגמרי עניין של הרגל. אם תתרגלו להוסיף ירקות לכל ארוחה (אפילו לא חתוכים - לשטוף ולהוציא מהמקרר ולנגוס בהנאה, או לקחת קופסאות שימורים לדוגמא של מלפפונים חמוצים) תראו שקל לכם הרבה יותר בדיאטה. 

3. בהמשך לסעיף העליון - "אין לי זמן לספורט". קודם כל, נתון מעניין - הספורט מהווה רק כ- 30% מהירידה במשקל. התזונה היא הערך המכריע. אם למישהו באמת אין זמן לספורט (ויש כאלו, אך מעטים) - אפשר להתמקד רק בתזונה וזה בסדר גמור, לפחות בשלב הראשוני. אח"כ כדאי מאוד להוסיף ספורט כדי להימנע מעודפי עור רופפים. מאידך, שמעתי בעבר על דעה לפיה מומלץ שלא לעשות יותר מדי ספורט בשלב הראשוני כדי להימנע מסימני מתיחה. בכל מקרה, אין שום ספק שצריך לשים את שינוי אורח החיים בראשית סדר העדיפויות. אין כזה דבר אין זמן. אני תמיד אומרת - אם אובמה או כל אדם מאוד עסוק אחר יכול לעצור לחצי שעה ביום ולעשות ספורט, גם אתם יכולים. זו רק שאלה של רצון והחלטה.

4. "לאכול בריא זה יקר". כעיקרון, יש בזה משהו. אם תלכו לכל מיני סופרים מיוחדים וחנויות טבע ותקנו "רק אורגני", "רק בריא" וכו' - סביר להניח שתצאו עם חשבון מנופח, שלא מתאים לכל אחד. גם אם תרצו לצרף לזה מנוי בחד"כ, זה עלול להרקיע עד 500 ש"ח לחודש בלי בעיה (שלא נדבר על מאמנים אישיים). אבל, בשורה התחתונה - אוכל בריא הוא אוכל לא מעובד ולכן הוא דווקא זול. ארוחה היום במקדונלדס לדוגמא עולה כמדומני כ- 35 ש"ח (אולי אפילו יותר, אני לא מעודכנת). במחיר הזה אתם יכולים להכין סיר אורז שיספק כמה אנשים + חזה עוף לכמה אנשים + סלט. סתם דוגמא כמובן. בסה"כ כדי לעשות ספורט צריך מצרכים בסיסיים. כאלה שלא מגיעים בקופסאות צבעוניות בד"כ. לדוגמא - אורז, לחם (אפשר מלא או קל, תלוי בכם), גבינות משלל סוגים, ירקות מכל הצבעים והמינים, טונה, עוף, קטניות ומה לא. כל אלו הם מוצרים זולים יחסית, ורוב הסיכויים שהארוחה תצא לכם יותר זולה מאשר להזמין אוכל או לחמם ארוחות מוכנות, מנות חמות וכו'. גם מבחינת הספורט - תמיד אפשר לצאת להליכה ברגל (ולא, החורף אצלנו זה לא תירוץ. זה לא חורף זה... אלא אם כן אתם גרים במקום ממש קר, אין לכם תירוץ! גם תמיד אפשר להתאמן מול הטלוויזיה בבית אם זה חשוב).

5. "אני שונא/ת ספורט". כן, גם אני. הפעם האחרונה שבה נהניתי מספורט, נכון ללפני שבועיים, באופן אמיתי לגמרי, היה בילדות. הייתי ילדה מאוד פעילה, רקדתי בג'אז, הייתי קופצת בחבל, גומי, כל היום על אופניים, רולרבליידס........ הוצאתי המון המון מרץ. בכלל, נראה שהדור היום גדל על המחשב והם פחות פעילים באופן מובהק. אבל לא ניכנס לזה. בכל אופן - כתבתי על זה בפוסט קודם ואני אכתוב בשניים שלושה משפטים גם עכשיו - יש המון המון המון סוגים של ספורט. על קצה המזלג: החל מחדרי כושר שמציעים את כל המכשירים המוכרים היום (הליכון, סטפר, סקי, אליפטיקל, אופניים מסוגים שונים, חתירה ועוד), לשחייה בבריכה, ולשלל חוגים שאתם רק יכולים לדמיין היום - זומבה, מחול ובלט לנשים ומבוגרים, אירובי דאנס, אירובי היפ הופ, אירובי מדרגה, קיקבוקסינג, ספינינג, סייקלינג, יוגה, פילאטיס, אפילו לימוד נשים איך לרקוד על עמוד (סטריפדאנס). יש גם פעילות מול הטלוויזיה (למשל שיעורי האירובי של גלעד ינקלביץ' בערוץ הספורט), ושיעורים אחרים כמו "ריקוד החיים", שהתחלתי בו לפני שבועיים  (מומלץ בחום, מאז הילדות לא יצאתי עם חיוך על הפרצוף משיעור ספורט!! פירוט בפוסט על בחירת פעילות גופנית).
אין שום סיכוי שלא תמצאו משהו שאתם אוהבים. מספיק לחפש קצת בגוגל אפילו, כדי לגלות כל מיני אנשים ששנאו ספורט ופתאום התאהבו בענף מסוים. הגוף שלכם במהותו בנוי כדי להיות פעיל. נכון, נורא נוח לשבת על הכסא בבית אבל הוא יודה לכם מאוד אם תפעילו אותו בין קריאת בלוג אחד למשנהו (לא שאני מתלוננת שאתם קוראים פה, כן? ;-) ). אפשר גם להתחיל רק מפעם אחת בשבוע, או רק 10 דק' כל פעם וכו'. מה שמתאים לכם, העיקר שתעשו.

6. "אני שונא/ת ירקות ופירות". גם כאן, כמו בספורט - אין סיכוי. הנה קטע על עצמי - עד גיל 17 שנאתי סלטים. לאמא שלי יש טעם מאוד שונה משלי, והיא אוהבת להכין סלט שבד"כ מורכב ממס' ירקות (עגבניות ומלפפונים, בד"כ), בצל, ותיבול. התיבול הוא מה שהפריע לי בילדות/נעורים - היא נהגה לשים חומץ בסלט ולא מעט מלח, ושנאתי את הטעם. מה לעשות, לאנשים יש פלטת טעמים שונה, יהיה לכם קשה למצוא שני אנשים עם בדיוק אותו הטעם. בגיל 17 הייתי בבית של חבר שהיה לי דאז, והחלטתי לטעום את הסלט שאמא שלו הכינה מתוך נימוסין. זה היה סלט פשוט - מלפפונים, עגבניות, גמבה, אולי בצל, מי זוכר. ופתאום - נדהמתי! היה לי טעים! פשוט כי התיבול היה שונה לחלוטין.
במילים אחרות - אם לא תחקרו ותנסו באמת הכל, לא תדעו. אני אישית לא מכירה מישהו שבאמת לא אוהב ירקות לגמרי. גם אני ששנאתי ירקות, היום נהנית מהם מאוד, כשאני מכינה אותם כמו שאני אוהבת. אז נכון, יהיו כאלו שהטעם שלי לא יהיה לטעמם (לדוגמא, אני שונאת רטבים חזקים על הסלט שמציפים אותו), וזה בסדר. אז תחקרו - יש מגוון מטורף היום. החל מהירקות הפשוטים שאנחנו מכירים (שגם אותם, אפשר לבשל במניין דרכים. אני למשל אוהבת מאוד עגבניות בתנור), ועד לירקות אחרים כמו אספרגוס, בטטות, עלי תרד, נבטים למיניהם, חסות משלל סוגים, קישואים וכו'. כמעט את הכל אפשר לבשל בלא מעט דרכים ובתיבולים שונים ומשונים.
בירקות ופירות יש המון המון ויטמינים וסיבים חשובים לגוף - אל תוותרו עליהם. מצאו מה מתאים לכם, אני מבטיחה לכם שאתם תאהבו אותם בדרך כזו או אחרת. בגדול - רצוי לאכול ירקות מכל הצבעים האפשריים. הירקות מעידים על סוג הויטמינים שבירק. 

7. "אני נאלצ/ת לאכול הרבה בחוץ בגלל העבודה". הפתרון הכי אידיאלי כאן הוא להכין בסופ"ש אוכל מראש לכל השבוע, או להכין כל בוקר משהו בשביל "לשרוד את היום" ולהשאיר את הארוחה המרכזית לערב (מתאים רק למי שהרעב לא נפתח לו על הבוקר). אני בטוחה שתוכלו למצוא לא מעט אנשים במקום העבודה שלכם שמביאים אוכל מהבית. בסה"כ כשמתרגלים מבינים שזה לא באמת דורש כל כך הרבה כמו שנוטים לחשוב. זה נראה הרבה יותר מעייף ממה שזה. אם זה בכל זאת מרגיש לכם כמו עונש (וחבל, לא להתעצל!) - אופציה אחרת היא כמובן להזמין אוכל כמו סלטים בהרכבה חופשית, וזה מתאים למי שיש לו את היכולת הכלכלית לכך. אפשר כעיקרון גם להרכיב תפריט שיכיל סנדוויצ'ים או אוכל שזמין בשבילכם. אם יש לכם חדר אוכל במקום העבודה - נסו לאכול את האופציות הבריאות יותר (ורצוי כמה שיותר נטולות שמן). תמיד תוכלו למצוא סלט טרי או ירקות מאודים, אורז או פחמימה אחרת, ועוף, בשר בקר או דגים. רצוי מאוד לאכול צלחת גדולה אחת, שתהיה מחולקת כך - חצי מהצלחת - ירקות (חיים/מאודים, מה שבא לכם), רבע צלחת פחמימות ורבע צלחת חלבונים. אני בעצמי ירדתי ככה בעבר 15 ק"ג. זה אפשרי אם מוותרים על המאכלים השמנים שמוצעים (כמו כל מיני בורקסים, צ'יפסים וכו'). 

8. "זה הגנים שלי" / "יש לי נטייה להשמנה" / "אני לא יכול להיות רזה" / "ניסיתי" וכו' - כאן זה כבר עניין של החלטה בראש, של סדרי עדיפויות ושל מחשבות לא הגיוניות שמכשילות אתכם. בשורה התחתונה - אם אנשים שהיו 300 ו- 400 קילו הצליחו לרדת במשקל, גם אתם יכולים. איך עושים את זה? כנסו לפוסטים הקודמים שלי בעניין ראייה דיכוטומית (שחור או לבן), יתרונות מול חסרונות בשינוי אורח החיים וטיפים למוטיבציה.

9. "אני מכור/ה לפחמימות / "מכור/ה לאוכל" ולא יכול להפסיק! - כמו בסעיף הקודם, בכל עניין אפשר לטפל. השאלה היא מה מכשיל אתכם ומה עובר לכם בראש. רצוי מאוד לעבור גם בדיקות רפואיות כדי לאבחן מה מצבכם הרפואי, אם יש בעיה כלשהי וכו'. בשורה התחתונה אתם צריכים למצוא שיטה שתתאים לכם. אם מרכז הבעיה היא אכן שאתם מכורים לאוכל ולמעשה חושבים שאתם אכלנים כפייתיים וניסיתם כבר הכל, אולי למשל כדאי לכם ללכת ל- OA. קראו על הדיאטות והשיטות השונות בפוסט קודם.

10. "אין לי כוח רצון" / "אין לי שליטה". הרחבתי על זה בפוסט קודם גם כן - "ללמוד להגיד לא". על קצה המזלג - מומחים רבים אומרים שדיאטה אינה תלויה בכח רצון, אלא בלקיחת החלטה לשינוי. אני חושבת שזה עניין של אופי יותר מהכל - יש כאלו עם שליטה עצמית מאוד גבוהה ויש כאלו שהם כעלה נידף ברוח. לאותם אנשים אני אומרת - היעזרו בסביבה שלכם, תמשיכו להיזכר מדוע אתם מבצעים את התהליך. תתחילו להאמין בעצמכם ולדמיין את עצמכם לאחר השינוי. בסופו של דבר - כשמוצאים את השיטה והדרך הנכונים לנו, נוכל למצוא פתרון לכל מכשול שצץ. נתתי גם טיפים איך להימנע מבולמוסים ומאכילה מופרזת בכלל בפוסט בנושא, ואני מקווה שהוא יצליח לעזור. בשורה התחתונה - לכל אחד יש ימים שבהם הוא לא מצליח, ימים שבהם מאבדים את "השפיות" פתאום ומנשנשים ללא הרף. החוכמה היא להבין שזה לגמרי תקין ולדעת להמשיך הלאה בכיוון הנכון. גם בנושא הזה, כדאי להציץ בפוסט האחרון על חשיבה דיכוטומית (שחור או לבן). 

11. "יש לי ילדים קטנים, אני לא מסוגל/ת להפסיק לאכול את השטויות שלהם". קודם כל - יסלחו לי כולם, כן? אבל זה לא שונה במיוחד מכל מיני הורים שאני רואה שחוגרים חגורה לעצמם אבל הילדים נשארים חופשיים במושב האחורי ברכב, כשהם נתונים לסיכון חיים בתאונה, חס וחלילה. מה קרה, לעצמכם אתם יודעים לדאוג אבל לילדים שלכם לא?
אז בדיוק כמו בדוגמא הזו, גם כאן - זה בדיוק הזמן להקנות הרגלים בריאים לקטנים שלכם. תנו להם דוגמא לחיים - תראו להם שלאכול בריא זה טוב, שאוכל אינו פתרון לבעיות רגשיות, שחיים פעילים ובריאים הם מה שיעשה אותם מאושרים ושמחים. נכון, יותר קל לתת לילד שלכם איזה ממתק כשהוא בוכה, אבל מניסיון שלכם, ברוב המקרים, אתם אמורים לדעת כמה הרסני זה עלול להיות לטווח הרחוק. אולי אין לי כל כך "זכות" לדבר כי אני עדיין לא אמא, אבל אני חושבת שעדיף שלא להכניס את האויבים האלה הביתה מלכתחילה. אולי עדיף ללמד את הילדים שממתקים ושאר "שטויות" זה לכיף, פעם ב.. במסיבות או בטיולים מיוחדים עם אמא/אבא, אבל לא כנשנוש קבוע ביום יום.
גם אם אתם ממש חייבים - השתדלו לקנות חטיפים בריאים יותר, או (כמוצא אחרון) לקנות כאלו שאתם לא מתים עליהם אבל הילדים כן. בגדול - אני ממליצה שלא להכניס אוכל כזה הביתה מלכתחילה, במיוחד אם אתם לא עומדים בו ובסופו של דבר אתם אלו שאוכלים את השוקובו של הילד שלכם "כי הוא מטפטף". 

לסיכום, הכל זה שאלה של כמה אתם רוצים את זה. האם אתם באמת רוצים לעשות שינוי בחיים, או שאתם מצפים לתרופת פלא לא הגיונית שתגאול אתכם מחיים עם הרגלים גרועים ולא בריאים. כדאי לקרוא את אחד מהפוסטים הראשונים על מניעים ומוטיבציות לשינוי. אני מאמינה ששינוי יכול להיעשות רק מתוך מניע נכון, ולא מתוך מניע זמני או שתלוי לחלוטין במראה הגוף שלכם.
אמצו מטרה הגיונית וחיובית (לאכול בריא, להוריד את רמות הסוכר / כולסטרול בדם, להיכנס לכושר / להיות פעילה / לשנות את ההרגלים של כל המשפחה וכו'), ולא מטרה לא שפויה, לא הגיונית שמגיעה ממקום שלילי ("אני רוצה להיות בהיקפים/משקל של קייט מוס" / "אני אראה לכל הסביבה שלי מה זה, נמאס לי מההערות שלהם!" / "נמאס לי מעצמי").
חשבו חיובי, מצאו את הדרך שלכם ואך ורק שלכם, ואתם כבר תצליחו. הכל תלוי אך ורק בכם. אולי עכשיו זה נראה נורא רחוק או בלתי אפשרי, אבל כל אחד יכול (כמעט).

*אחת ולתמיד - 20 המיתוסים הנפוצים בדיאטות

ככותבת פעילה בפורומים בנושאי דיאטות, ובכלל כמישהי שמתעניינת בתחום - אני כל הזמן נתקלת בשאלות הזויות ובהנחות ודעות מוטעות לגבי אורח חיים בריא ודיאטות.

אני רוצה להתייחס לרובן פה. אז בואו נתחיל :)

1. המיתוס - פחמימות משמינות.
הרבה אנשים חושבים שפחמימות הן משמינות במיוחד, ולכן מקפידים שלא לצרוך אותן במהלך הדיאטה, או לצרוך כמות קטנה מאוד מהן.
האמת - פחמימות כשלעצמן לא משמינות כל כך. בפרוסת לחם רגילה, לצורך העניין, יש 75 קלוריות. הבעיה היא עם הממרחים שעל הלחם, ועם פחמימות לא בריאות (פחמימות ריקות/פשוטות) כמו בורקסים, סוכר, שוקולד (לא מריר), עוגות ועוד. קל לזהות פחמימות ריקות - הן לא משביעות ובד"כ הן גורמות לגוף לרצות עוד מהן, מיד לאחר שסיימנו לאכול. פחמימות בריאות הן פחמימות מורכבות - לדוגמת אורז מלא, פסטה מחיטה מלאה, לחם מחיטה מלאה וכו'. חשוב לזכור -  גם ירקות הן פחמימות, וחשוב מאוד שחלק משמעותי מהתזונה יהיה מורכב מפחמימות (אך לא רק מפחמימות, כמובן). יש חשיבות גדולה לאיזון בין אבות המזון השונים, והיא תלויה בדיאטה בה בחרתם, והאם אתם מבצעים ספורט או לא. הפחמימות נותנות אנרגיה חשובה לגוף, לא כדאי לוותר עליהן! 

2. המיתוס - אכילה אחרי השעה 18/19 משמינה.
האמת - אין שום מחקר שמוכיח דבר כזה, וזה בסה"כ תלוי בתפריט שהכנתם לעצמכם. אם אכלתם הרבה כל היום, ובלילה אתם מתחילים לנשנש בלי סוף - בוודאי שתעלו במשקל. עם זאת, אם התפריט שלכם מפוזר בצורה מבוקרת על פני כל היום, כולל הלילה - אין שום סיבה שתעלו במשקל. בסופו של דבר, ירידה במשקל או שמירה עליו היא תוצאה של הוצאה קלורית לעומת הכנסה קלורית (הכנסתם 4000 קלוריות ואתם שורפים רק 2000? אתם בפלוס של 2000 קלוריות, שזה כ 400 גר' תוספת משקל לגוף).
עם זאת, אחד הדברים היחידים שמומחים מסכימים עליו כיום, הוא שלא כדאי לאכול מיד לפני השינה. מערכת העיכול עובדת בצורה אחרת במהלך השינה והיא אכן פחות פעילה. העיכול יכול להפריע לשינה עמוקה וטובה. בגלל שהעיכול נהיה איטי יותר, אגב, לוחמי סומו אוכלים ואז הולכים לישון, מס' פעמים ביום. הם לא אוכלים בצורה מאוד שונה משאר האוכלוסיה (למעט כמויות), אבל חלק מדרך החיים שלהם היא ללכת לישון מיד אחרי האוכל, מס' פעמים ביום. זה גורם להם להשמנה מיידית וקיצונית, יחד עם האכילה המופרזת.
עצתי - אכלו עד שעה-שעתיים לפני השינה. אם מדובר באוכל קל - אין בעיה לאכול שעה לפני השינה. 

3. המיתוס - לחם כהה בריא יותר
האמת - לא בטוח בכלל. הרבה פעמים מוסיפים צבעי מאכל ומוצרים בעלי צבע כהה, כדי להקנות ללחם צבע כהה. הדרך היחידה לדעת האם לחם בריא יותר היא לקרוא את התווית ולוודא כי מדובר בלחם מחיטה מלאה. 

4. אכילה של ביצים מעלה את הכולסטרול.
האמת - מחקרים מוכיחים שאכילת ביצה אחת ליום אינה משפיעה על רמות הכולסטרול, וכי היא מהווה מקור מעולה לחלבונים. אם אתם רוצים לקבל חביתה גדולה מהרגיל - אפשר בהחלט להוסיף חלבונים בלבד (הלבן של הביצה), שאינם משפיעים על הכולסטרול. טיפ מהדיאטן שלי - אפשר לגרד קישואים לתוך הבלילה. 

5. המיתוס – הסיבים התזונתיים בפרות וירקות נמצאים רק בקליפה לכן אין לוותר עליה.
האמת– הויטמינים והסיבים התזונתיים נמצאים בכל מקום בפרי ובירק. הקליפה עשירה יותר בסיבים אבל הם גם נמצאים בשאר החלקים.  על הקליפה עשויים להיות חומרי ריסוס והדברה ולכן חשוב לשטוף אותה היטב, אך לא כדאי לוותר עליה.

6. המיתוס - "יש לי עצמות כבדות!" - יש אנשים עם עצמות כבדות יותר.האמת - לא נכון.. השלד עצמו שוקל כ- 7 ק"ג. ההבדלים בין אדם כזה לאדם אחר, מסתכמים בכל היותר ב- 1-2 ק"ג. אם יש שתי נשים לצורך הדוגמא, שנראות דומות בגובה/מבנה וגודל הגוף, אך שוקלות בצורה שונה - ההבדל הוא באחוזי השומן והשריר ולא בעצמות. 

7. המיתוס - אסור לאכול מתוק או לאכול פינוקים כאלו ואחרים בדיאטה.
האמת - זה לגמרי תלוי בכם. אין שום סיבה שלא להכניס פינוק פעם בכמה זמן לאורח החיים הבריא שלכם, במיוחד אם מדובר בפינוק שמוכנס לתוך התפריט שלכם. לדוגמא, אפשר בהחלט להנות מפרוסת לחם קל עם ממרח שוקולד במהל היום (פינוק של פחות מ- 100 קלוריות). לחלופין, אחת לשבועיים-שלושה אפשר ללכת למסעדה ולהנות מארוחה שלמה כולל קינוח מענג. חשוב לתת אוכל גם ל"נפש". יש כמובן דיאטות ("גריישיט") לדוגמא שנמנעות לחלוטין מכל סוכר שהוא. בסופו של יום זה שיקול שלכם ומה שמתאים לכם, אבל בשורה התחתונה אין סיבה רציונלית לרוב האנשים להימנע לחלוטין. הכל זה שאלה של מינון. 

8. המיתוס - מותר לצרוך פירות ללא הגבלה -
האמת - ממש לא. פירות אמנם מכילים הרבה ויטמינים והם בעלי ערכים תזונתיים גבוהים, אולם יש בפירות הרבה סוכרים וקלוריות. רוב הדיאטנים ממליצים על 3 מנות פרי ביום לכל היותר (ולא, אבטיח שלם לא נחשב לפרי אחד...). 

9. המיתוס - מזונות עם שמות כמו "קל" / "דיאט" / "ללא סוכר" הם בהכרח דיאטטיים / מרזים.
האמת - ממש לא. תמיד צריך לבדוק את התווית. הרבה פעמים תתקלו במוצרים ללא סוכר אשר יש בהם תחליפים לסוכר וכמות הקלוריות בהם זהה למוצרים רגילים. גם כשמדובר במשקאות "קלים" לדוגמא, הכוונה היא למשקאות לא מוגזים ולא למשקאות בעלי צריכה קלורית נמוכה. 

10. המיתוס - פירות חמוצים מכילים פחות סוכר.
האמת - הפירות החמוצים מכילים אותה כמות סוכר כמו כל פרי אחר, וכדאי להגביל את כמותם.

11. המיתוס - בטטות מתוקות יותר ולכן הן משמינות יותר מתפוחי אדמה.
האמת - לא נכון. לבטטות יש ערך גליקמי נמוך יותר והן משביעות יותר מתפוחי אדמה. כמו כן, יש בהן ויטמינים ומינרלים רבים הרבה יותר מאשר לתפוח האדמה. הערך הקלורי שלהן כמעט זהה. 

12. המיתוס - יש לשתות 8-12 כוסות מים ביום.
האמת - נכון ולא נכון. אמנם זוהי הכמות המומלצת, אך הכמות משתנה בהתאם לגופכם, לרמת הפעילות שלכם, למזג האוויר וכו'. הדרך הטובה ביותר לבדוק אם אתם צורכים מספיק מים, היא באמצעות צבע השתן. אם הצבע שקוף לחלוטין - הצלחתם. מומלץ לצרוך כמה שיותר מים באופן כללי - הם ממלאים את הבטן, משפרים את חילוף החומרים, תורמים לעור קורן ובריא וכן הלאה.
טיפ קטן - שתו 2 כוסות מים לפני כל ארוחה. גם ממלא ומונע אכילה מופרזת, גם בריא.

13. המיתוס - ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביותר / כדאי לוותר על ארוחת בוקר -
האמת - אין כאן תשובה אחת. זה עניין של אופי ומה שמתאים לכם. יש אנשים אשר ארוחת הבוקר פותחת להם את התאבון לכל היום, ומרגע זה קשה להם להפסיק לנשנש. מנגד, יש אנשים שארוחת הבוקר מרגיעה אותם ונותנת להם אנרגיות לכל היום. רק אתם מכירים את עצמכם ויודעים מה עדיף. כעיקרון, ככל הנראה עדיף לרוב האנשים לאכול ארוחת בוקר, אולם זה לא מתאים לכל אחד. 

14. המיתוס - טוסט (צנים) פחות משמין מלחם.
האמת - לא נכון. זו בדיוק אותה פרוסת לחם ולכן אותן קלוריות. 

15. המיתוס - תנודות במשקל מדי יום מעידות על הצלחת הדיאטה.
האמת - רוב הסיכויים שהתנודות נובעות משינויים בנוזלי הגוף לרבות צרכים כאלו ואחרים. הגוף שלנו דינמי, משתנה, אחוזי הנוזלים בגוף שלנו משתנים מדי יום. לצורך העניין, מספיק שתשתו כוס מים לפני שתעלו על המשקל, וכבר תראו שינוי של 300 גר'. אין שום סיבה הגיונית להישקל מדי יום, ואף כתבתי על כך באחד מהפוסטים שלי. 

16. המיתוס - הימנעות כליל ממזונות משמינים תורמת לדיאטה ואף בריאה -
האמת - נכון חלקית ותלוי לגמרי בכם. יש אנשים שהימנעות עושה להם טוב, גם לטווח הרחוק. מאידך, יש אנשים שהימנעות ממזונות תגרום להם להרגשת "חסך" ובסופו של דבר לפיצוץ ההליך ונטישתו באמצע. איך אתם מתמודדים עם הימנעות? זו שאלה שלכם ושל מטרות הדיאטה שלכם. 

17. המיתוס - מזון מופחת שומן הוא בהכרח דיאטתי.
האמת - לא נכון. יש מוצרים מופחתי שומן אך עתירי קלוריות או סוכר. כדאי כמו תמיד - לבדוק את התווית ולראות את הערכים התזונתיים.

18. המיתוס - אם נשברתם, "הלכה הדיאטה".
האמת - ממש לא!! גם אם הגזמתם ואכלתם אפילו 5000 קלוריות, זה לא משתווה אפילו לעלייה של קילוגרם אחד במשקל הגוף. חיזרו לשגרה הרגילה ותמשיכו לרדת כרגיל. בנוסף, ,יש מקרים שבהם אכילה מופרזת לאחר תקופה של אכילה מתונה, תתרום דווקא לירידה במשקל. עצתי - שאלו עצמכם מדוע נשברתם - אולי הדרך בה בחרתם לא מתאימה לכם? אולי חסר לכם מזון מסוים?

19. המיתוס - ביצוע פעילות ספורטיבית בתדירות גבוהה ובעצימות גבוהה, יכולה לאפשר לי לאכול מה שבא לי.
האמת - לא נכון. בתהליך ירידה במשקל התזונה מהווה 60-70% מהירידה במשקל. יש "יחידי סגולה" שחילוף החומרים שלהם כה גבוה, עד כדי כך שהם יכולים לאכול מה שבא להם. רוב הסיכויים שאתם לא נמנים עימם, ולכן כדאי מאוד לשמור על תזונה נכונה. 

20. המיתוס - יש דרך אחת נכונה לבצע דיאטה.
האמת - לא נכון! כמו שלכל אחד יש אופי שונה, גוף שונה, מטרות שונות - כך התהליך הנכון לכל אחד שונה. יש אנשים שעדיף להם לרדת מהר, ויש אנשים שעדיף להם לבצע שינויים של Baby Steps - צעד אחד כל פעם. יש אנשים שעדיף להם לאכול ארוחת בוקר, יש אנשים שעדיף להם לדלג עליה. יש כאלו שעדיף להם לאכול כמויות גדולות של אוכל דל בקלוריות (לדוגמא ירקות), גם אם זה אומר "להתפוצץ", ויש כאלו שעדיף להם לצרוך כמויות קטנות של אוכל בעל ערך קלורי גבוה יותר. יש שעדיף להם לאכול אוכל בריא מאוד בלבד (רק אוכל "מלא" כמו לחם מלא, אורז מלא, קטניות וכו'), ויש שעדיף להם לאכול אוכל דיאטתי. כל אחד ומה שטוב לו. אם הייתה דרך אחת מושלמת לכולם - כל ממציאי הדיאטות למיניהם לא היו מרוויחים כסף על חשבוננו. עוד על כך - כאן.

אם יש לכם עוד מיתוסים ואמיתות אתם מוזמנים לשתף בתגובות. 

מקווה שנהניתם! עד הפעם הבאה...

אני.

*ללמוד להגיד "לא"

אלא אם כן אתם חיים באיזו ביקתה נידחת על פסגת הר בודד בנאפלנד, כנראה שאתם נאלצים להתמודד מדי יום עם פיתויים בלתי פוסקים שאופפים אותנו מכל עבר.

אתם נוסעים בבוקר לעבודה, העז של yellow קוראת לכם לעצור ולשתות איזה קפה. ברור שיש מבצע כרגע על הדרך על קפה ומאפה, או 3 חטיפים במחיר מצחיק. מה, לא תקנו? אתם מורעבים, לא אכלתם מאתמול בערב.

הגעתם לעבודה, והחבר'ה במשרד מתחילים לצאת להפסקות כל 5 דק' ולקפוץ מחדר לחדר עם שלל נשנושים טעימים. גם על דלפק המזכירה יש עוגיות או סוכריות. וכמובן שהיום, באופן מיוחד (ואיכשהו כל יום הוא יום מיוחד כזה), יש לצילה/משה/דנה/ברוך יום הולדת. אז חוגגים עם עוגה. ובורקסים. ועוגיות. מה, לא תיקחו חתיכה קטנה "רק לטעום"?

בצהריים, בהפסקה שלכם, יש שלל מסעדות בסביבה שרק מציעות - טלפון מהיר ואנחנו אצלך עם ארוחה חמה וטעימה. אתם רעבים וכל החבר'ה במשרד מזמינים להם אוכל. מה, לא תזמינו?

בדרך חזרה, שוב ה"ילו" הזה, שוב כל מיני פלאפליות מכל עבר במבצעים. חישוב מהיר - זה זול ואין לי כוח להכין ארוחת ערב. 15 שקל ואני עם ארוחה שלמה ביד. זה פחות ממה שיעלה לי להכין עכשיו ארוחה שלמה בבית. וככה יהיה לי זמן לבלות עם בן הזוג שלי או עם הילדים, במקום להכין אוכל. למי יש כוח בכלל להכין אוכל אחרי העבודה... מה, לא נעצור?

ובערב תמיד יש איזה אירוע, תמיד יש (אצלנו היהודים) שלל חגים. תמיד הולכים לבקר את ההורים או החמים וגם שם - הפיתויים נמצאים בכל עבר. רק תקחו, רק תטעמו. אצל מי שיש ילדים, הפיתויים אולי אפילו גדולים יותר - הרבה יותר קל לקחת אותם למסעדת מזון מהיר. הם נהנים, יש שקט, הם מקבלים את מה שהם אוהבים ולא צריך עכשיו לשמוע את הילדה שלכם מתבכיינת שהיא לא רוצה נקניקיות או שהילד שלכם מעדיף עכשיו בכלל מלוואח על החביתה שהכנתם. וברור, שאחרי שהכנתם את המלוואח, הוא כבר לא ירצה אותו ואתם תמצאו את עצמכם אוכלים אותו במקומו. 

באורח חיים בריא, אנחנו צריכים ללמוד להגיד "לא!". כן, תמיד יהיו את האנשים הרזים (והמעצבנים, תודו) האלה שאוכלים את כל הפיתויים האלו ונשארים איכשהו רזים. אבל רבותיי, זה נדיר. ואולי הם בכלל אוכלים רק את הפיתויים ולא אוכלים אוכל אחר. יש גם כאלה. מה זה משנה איך הם עושים את זה, זה לא נורמלי ואתם לא יכולים לעשות את זה מבלי להפוך לבטטות כורסא ענקיות. 

איך אומרים "לא"? 
אין ספק שזה נורא נורא קשה. אולי אחד הדברים הקשים בדיאטה ובאורח חיים בריא. הרי תמיד יהיה את האחד שיחפור לכם - "נו, רק תטעמו. מה, הכנתי..... אתם לא תשמינו מזה שטעמתם קצת". אז טעמתם. פתחתם את תיבת פנדורה. משם, אתם תתחילו לטעום עוד משהו, ועוד משהו. ולפני שתשימו לב - הרסתם את השינוי שכל כך ייחלתם לו.
אין ספק, חלקכם מסוגלים להתמודד יפה ולחלקכם יש שליטה עצמית מדהימה. כזו שבה אתם באמת יכולים להחליט שעכשיו אתם טועמים ואח"כ לא. וזהו. החלטתם. לכם מגיע ח"ח, ללא ספק, אבל הפוסט הזה לא מיועד לכם, כי אתם יודעים כבר להגיד "לא". אתם יודעים להיות בשליטה. אז תעברו הלאה, או שתמשיכו לקרוא, מה שבא לכם ;-)

אני חושבת שהדבר הראשון שצריך להבין הוא - ששליטה עצמית ו/או כח רצון הם עניין של אופי. לרוב האנשים השמנים (לא אלו בעודף של 5 ק"ג, יקיריי) אין שליטה עצמית קבועה. כח הרצון חזק בהתחלה ונוטה לפוג בהמשך. אם היה להם שליטה עצמית וכח רצון, הם לא היו איפה שהם היום, מן הסתם. יש הרבה מומחים שסוברים שזו אחת הסיבות הראשונות שבגללן אנשים לא מצליחים לשמור על משקל תקין לאורך זמן, או בכלל לא מצליחים בתהליך ההרזייה. שני אנשים כאלו שעולים לי בראש כרגע, לדוגמא, הם ד"ר פיל שכתב על כך באחד הספרים שלו, וג'יליאן מייקלס, המאמנת מ"לרדת בגדול" האמריקאי, לה יש אתר ובו היא מסבירה על דרך הירידה, איך להתמודד עם קשיים וכו'. גם OA, כמו שכתבתי כבר בעבר, אומרים את אותו הדבר - וותרו על כח הרצון.

אז רגע, איך אפשר להצליח בלי שליטה עצמית ו/או כוח רצון? זה נשמע כמו פרדוקס.
המומחים אומרים שזה לא עניין של כח רצון, זו החלטה. ברגע שלקחתם החלטה לשנות את חייכם, זה כל מה שאתם צריכים. ב- OA אומרים שאתם צריכים להאמין שלכוח עליון יש את השליטה, במקומכם.
אני חושבת שזה טיפה יותר מורכב מזה, בכל זאת חייבת להיות קצת שליטה עצמית וגם כשלוקחים החלטה עדיין יש עניין של שליטה עצמית וכח רצון.
הדבר הראשון, הוא עניין התמיכה. אין לי מילים כמה תמיכה יכולה לעזור בשעת הצורך, כשנדמה לכם שאין לכם כבר שום שליטה על השדון הקטן שיושב לכם על הכתף ומטיף לכם לאכול עוד ועוד. הידיעה שיש למי להתקשר, עם מי להתייעץ, יש מי שיגיד מילה טובה כשתספרו לו שהצלחתם להגיד "לא", היא עצומה בחשיבותה.

חשוב גם שהסביבה תהיה מודעת לתהליך שאתם עוברים. חשוב להגיד להם שיעזרו לכם עם ה"לא" הזה. כשאתם במשרד, שיהיה לפחות אדם אחד איתכם שיסמן לכם להיות חזקים ולהגיד לא. זה עוזר, המון. כשאתם לבד קל נורא להגיד לעצמכם : "נו, מה, כולם יאכלו ואני לא? מה זה משנה כבר, זה רק עניין שלי". כשיש מישהו איתכם הוא מחזיר אתכם למסלול. אם הסביבה שלכם תגדיל לעשות, היא גם תדע להרחיק את הנשנושים והשטויות ממכם ולא להציע לכם, אפילו לא לטעום. זה נכון גם לגבי המשפחה שלכם. 

כדי להגיד גם "לא", חשוב גם להבין עם עצמכם למה אתם רוצים לאכול באותו הרגע. שאלו את עצמכם שאלות מנחות - האם אני באמת רעב? / האם אכלתי בשעתיים-שלוש האחרונות? (אני לא רעב בכלל, הבטן עדיין מלאה) / האם אני בכלל צמא? (לשתות במקום) / האם אני משועמם? (ללכת לעשות משהו מועיל וכיפי)  וכן הלאה. טיפים דומים נמצאים גם בפוסט שלי על התמודדות עם בולמוסים, שמתאים לכל אחד שמרגיש שהשליטה ממנו והלאה. 

מצאו דרך לזכור למה אתם בתהליך מלכתחילה. אפשר גם לתלות תמונות של מודלים שלכם לחיקוי או שלכם עצמכם. עוד בנושא - תוכלו לקרוא בפוסט שלי על מוטיבציה. 

לסיום - להגיד "לא" דורש גם החלטה, וגם הרבה עבודה על עצמכם. ברגע שתסתכלו קדימה ותדעו לאן אתם הולכים ומה זה דורש מכם (בין היתר להגיד "לא"), הדרך כבר תהיה קלה יותר.
אני יודעת שיש מביניכם כאלו שלא מאמינים שצריך להגיד "לא" כל כך, ואין ספק כפי שאמרתי שיש אנשים שהדרך הזו מתאימה להם. לכל אחד יש דרך אחרת וזה מקובל לגמרי. דעו את הדרך שלכם ואני בטוחה שתצליחו.
דבר נוסף שחשוב לי להבהיר - אותו "לא" שאנחנו צריכים ללמוד להגיד, אינו חייב להיאמר בכל הזדמנות.  חשוב מדי פעם לפנק את עצמנו, אבל חשוב שזה ייעשה באופן מתוכנן ובמסגרת התפריט או הדרך שלנו, ולא בצורה לא מתוכננת. כשאנחנו לא מתכננים זה כאמור עלול לגרום לכדור שלג שהולך ונהיה גדול יותר ויותר, וצריך להיזהר מזה. 

*יתרונות וחסרונות בשינוי אורח החיים

יתרונות:

כמובן, היתרון הראשון והברור ביותר הוא בריאות.
אורח חיים בריא (לאו דווקא רזה, יש לציין, אלא בריא ותקין!), תורם להורדת הסיכונים לחלות במחלות לב וכלי דם, סוכרת, לחץ דם, שבץ, סוגי סרטן מסוימים. כמו כן, פעילות ספורטיבית המתלווה לאורח חיים כזה, משפרת את מרחב התנועה של השרירים, מונעת כאבים בחלקי הגוף השונים, לרבות כאבי גב, עוזרת לשמירה על כלי הדם והלב, לחץ דם תקין, איזון השומנים בדם, ובאופן כללי - גורמת להרגשה טובה יותר בגוף.
כבר בשלבים ראשוניים של השינוי באורח החיים (ואני חווה זאת על בשרי בימים אלה) נוכל להרגיש באנרגיה מרובה יותר, שינה טובה יותר, הפחתת מתחים ודימוי עצמי גבוה יותר.
גם בהיריון, שמירה על משקל תקין ופעילות ספורטיבית מבטיחה כאבים פחותים יותר, והריון קל יותר.
כעיקרון, צריך להפריד בין השמנה קלה להשמנה שנקראת "חולנית" (Obesity), אבל יש כלל מאוד ברור - משקל תקין ופעילות ספורטיבית תורמים לבריאות, חד משמעית.

בזמן הקצר שבו עשיתי את השינוי, ההבדל הכי משמעותי שאני מרגישה הוא הבדל ברמות האנרגיה. הייתי יכולה לבזבז סופ"ש שלם בלשבת על הכורסא ולצפות בטלוויזיה, ללכת לאיזו מסעדה לכל היותר, ולישון חצי מהזמן. אין ספק שזה כיף, אבל כשמסתכלים אחורה מבינים שרוב הזמן התבזבז בעוד שיכולתי לצאת ולכבוש את העולם. אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר, וכל אדם קשיש על ערש דווי יאמר לכם כי החיים עוברים מהר, מהר מדי, וצריך לנצל כל רגע. בסופו של דבר, הזכרונות היפים שיצרתם הם מה שישאר איתכם, ויש לכם שליטה מלאה עליהם. 

יתרון נוסף הוא יתרון נפשי. חשוב להבין, לפני הכל, שגם אם יש לנו בעיה כלשהי שמפריעה לנו, האוכל הוא לא מה שיפתור אותה. הבעיה תישאר שם גם אחרי שאכלנו עוגה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. לעומת זאת, אם נשמור על תזונה בריאה, נגלה שרמות האינסולין שלנו בדם נשארות די קבועות ולכן רמות האנרגיה ומצב הרוח שלנו יישארו דומות לאורך כל היום. בנוסף, ידוע כי ביצוע פעילות ספורטיבית משחרר אנדורפינים במוח, וכי המוח מראה על התנהגות דומה של "היי" לזו שמתקבלת לאחר צריכת סמים... זה לא עדיף על אכילת עוגה?? :)

אפילו מבחינה כלכלית, עדיף לאכול אוכל בריא ומזין. תזונה המורכבת ממאכלים פשוטים כגון ירקות, פירות, אורז, קטניות, גבינות, בשר ועוף, ביצים וגם (כן, תתפלאו) לחם - היא גם הזולה ביותר וגם המזינה ביותר. מאכלים מעובדים יקרים, לא בריאים ולא משתלמים, ובד"כ הם אינם משביעים (בין היתר בגלל הסוכר והקמח הלבן) ולכן גורמים לאכילה מופרזת, שעולה יותר. 

יש כמובן יתרון נוסף, והוא ההשפעה על הסביבה הקרובה שלנו. כמובן שזה תלוי בגיל שלכם, אבל בשבילי, למשל, מאוד מאוד חשוב איך אני אצטייר מול הילדים העתידיים שלי. האם אני רוצה להראות להם מהם חיים בריאים? להקנות להם הרגלים בריאים של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית? האם אני רוצה לשחק איתם בכל מיני משחקים שדורשים ממני לרוץ ולהיות פעילה? בוודאי שכן. ההשמנה הפכה מזמן להיות תופעה אפידמית בעולם המערבי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהשמנת ילדים. בארה"ב, לצורך העניין, 1 מכל 3 ילדים יגדל להיות שמן. 2 מתוך 3 כשמדובר בציבור העני. גם כאן, המימדים דומים ואפשר לראות יותר ויותר ילדים שמנים. אז, אני יכולה לפנות לפתרון הקל של לצרוך אוכל מוכן, שומני, לא בריא, או שאני יכולה לבחור בדרך הבריאה. היא לא תמיד ארוכה יותר, אגב. בזמן שבו ניסע לקניון לאכול משהו מהיר, נוכל לבשל סיר שלם של אורז, לחתוך סלט ענק, להכין עוף בתנור או כל דבר אחר. כנ"ל בזמן שלוקח לחכות לפיצה... עד שהשליח יגיע תוכלו כבר להכין ארוחה שלמה.
ולסיום, כאמור, מבחינה כלכלית הדרך הבריאה היא עדיפה (בארה"ב אגב, אין את הפריווילגיה הזו - ירקות ופירות לדוגמא עולים יותר מאשר אכילה במקדונלדס....). 

ומהם החסרונות?
החסרונות מסתכמים בקושי להסתגלות לשינוי אורח החיים לרבות קבלת ההחלטה על השינוי, וההבנה כי זה שינוי לכל החיים, ולא רק למען "דיאטה". 

אני בטוחה שיש מישהו שיקפוץ ויגיד -"אבל אני לא אהנה יותר מהאוכל, זו ההנאה הכי גדולה בחיים שלי! איך אני אוכל לשנות משהו שכל כך חשוב לי?"
אז יש לי תשובה, אפילו תשובה טובה (בזכות חבר טוב שלי, ע' - תודה שהראת לי את נקודת המבט הזו) -
מעבר לכך שזה עניין של סדרי עדיפויות (כדי להצליח חייבים לשים את השינוי באחד המקומות הראשונים אם לא המקום הראשון בסדרי העדיפויות), כשאנחנו אוכלים כל מה שבא לנו בכל רגע נתון (או אפילו מגבילים את עצמנו מעט, אבל בהחלט לא מגבילים מספיק) - אנחנו מגיעים למצב שבלוטות הטעם שלנו מתרגלות לאוכל עם טעמים חזקים יחסית. מעבר לזה, פתאום קולה למשל, או חטיף שוקולד גדול, או כל דבר שאתם לא אמורים לצרוך באופן יומיומי בתזונה בריאה - הופכים להיות יומיומיים. רגילים. אתם כבר לא באמת מתרגשים מהם כמו שאתם חושבים. אז עכשיו בא לי צ'יפס, אני אוכל צ'יפס. נהנתי ל- 5 דק' ו.. אז מה? עוד צ'יפס. לא משהו מיוחד.

אבל, כשעושים את השינוי הזה באורח החיים, ואוכלים את הדברים האלו לעיתים רחוקות הרבה יותר - המאכלים האלו באמת הופכים למשהו מיוחד. אני אתן דוגמא מהחיים שלי - בעלי היה כמעט מכור לקולה. מת על זה. סתם לידיעה - בפחית קולה יש 9 כפיות סוכר. זה ה-מ-ו-ן!!! מהיום שבו התחלנו בשינוי, הוא לא שתה כלום מלבד מים, למרות שאנחנו יכולים לצרוך משקאות דיאט. אתמול, הוא לגם קולה זירו, קרה כזו וטעימה... ואין לכם מושג איך הוא התענג!!!! פתאום, הקולה הזו שהוא היה כל כך רגיל אליה (לפני זה הייתה קולה רגילה ועכשיו זירו, ובכל זאת..) - הפכה להיות אחת מתענוגות החיים. מה יקרה כשנרשה לעצמנו ארוחה טובה במסעדה או קינוח טוב? אני בטוחה שרמות ההתלהבות שלנו יהיו מטורפות! (בהנחה, כמובן, שלא ניפול על אוכל מזעזע :-P )
אז נכון, בינתיים אנחנו לא מאפשרים לעצמנו שום דבר מחוץ לגבולות התפריט, אך ברור שכשנגיע למצב של "שמירה" על המשקל, נאפשר לעצמנו להנות אחת לכמה זמן (נניח, שבוע) ממשהו שאנחנו באמת מפנטזים עליו. ואז, הוא לא יהיה "עוד חפיסת שוקולד" אלא הוא יהיה משהו באמת מיוחד. 

מה שבטוח - לא משנה כל היתרונות האלו, אם לא תרצו בשינוי הזה באמת. חשוב מאוד לקבל את הקושי שבשינוי ההרגלים, להבין מה המשמעות של השינוי, מה נצטרך להקריב, מה נרגיש במהלך השינוי, עם מה נצטרך להתמודד.
רק כשעושים את השינוי מתוך הבנה מלאה ומושלמת של התהליך, ומתוך הכרה שלו והשלמה איתו, נוכל להצליח. 

חשוב גם להבין, שההרגלים שלנו טווים רשת של עצבים במוח. אני ממליצה לראות סרט שנקרא "בליפ" שדן בין היתר על הנושא הזה. למעשה, כל פעם שאנחנו חוזרים על הרגל מסוים, הוא עובר באותם עצבים במוח. אחרי תקופה ארוכה נוצרת מעין רשת מיוחדת של עצבים. דמיינו את רשת קווי הטלפון או החשמל שעוברת ברחוב שלכם. החשמל יעבור תמיד שם. כשניצור הרגל חדש ומנוגד להרגל הקיים, המוח יצטרך לטוות רשת חדשה של עצבים. זה לוקח זמן וצריך לקבל את זה. זה בדיוק כמו שחברת החשמל או בזק יצטרכו לתקוע עמודים חדשים ולהעביר חוטים חדשים כדי להעביר את רשת החשמל/הטלפון ממקום אחר. יש שטוענים שצריך לחזור על הרגל 21 פעמים בשביל שההרגל יהפוך להרגל, אבל אני לא יודעת כמה זה נכון.
מה שאני כן בטוחה בו - זה שזה רק עניין של זמן עד שהרגל חדש יהפוך להיות הרגל רגיל ובריא.