חשוב! המידע בבלוג זה אינו מקצועי ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. הכותבת איננה אשת מקצוע, אלא כותבת מתוך ניסיון חיים.
‏הצגת רשומות עם תוויות סדרי עדיפויות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סדרי עדיפויות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 6 בפברואר 2011

*האם כל אחד יכול להצליח בדיאטה? התשובה שלי תפתיע אתכם...


אחד המשפטים שאני תמיד שומעת / רואה / קוראת מכל מיני אנשי מקצוע שמתעסקים בדיאטות ואורח חיים בריא, הוא "כל אחד יכול לעשות את זה" / "כל אחד יכול להצליח!".
אני חושבת שאף אחד לא עצר אף פעם לחשוב ולשאול - האם באמת כל אחד יכול להצליח בדיאטה? האם כל אחד יכול לשנות את אורח חייו? 
התשובה שלי היא "לא". נכון, זו לא התשובה שכולם רוצים לשמוע. היא לא מעלה תקווה בליבו של כל אחד, אבל זו האמת האישית שלי. עם זאת, התשובה קצת יותר מורכבת מה"לא" הזה. 
אני חושבת שכעיקרון, כל אחד יכול להצליח בדיאטה, אבל לא במצב הקיים. לפני שמתחילים בדיאטה, הרבה מאוד אנשים זקוקים לעשות סוויץ' במוח, אבל לא סתם. מדובר על עבודה עצמית אינטנסיבית - לעבוד על הנפש, על ההערכה העצמית, על הדרך שבה הם רואים את עצמם.
חשוב לי להדגיש - הפוסט הזה אינו מתכוון לדבר על אלו שרוצים להוריד 5-10 ק"ג. אלו, שבסה"כ אורח החיים שלהם בריא ותקין והם בסה"כ השמינו מעט. אני מדברת כאן על אנשים עם הפרעות אכילה של ממש או בעיית השמנה רצינית. כאלו שניסו להרזות כל החיים שלהם ולא הצליחו. או הצליחו בתהליך הירידה אבל לא הצליחו לשמור על התוצאה, ועלו הכל בחזרה (ובד"כ עם ריבית...). 
אני חושבת שאדם זקוק להתנהג בטוב לב כלפי עצמו כדי להצליח. רוב האנשים בסיטואציות שאנחנו מדברים עליהם, מתעבים את עצמם, את הגוף שלהם, את חוסר השליטה שאליו הם הגיעו. הרבה פעמים אנחנו לומדים את זה מההורים שלנו, לפעמים זה יהיה מהסביבה, מהתרבות ההוליוודית למיניה.
כמה פעמים קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם שאתם שונאים את עצמכם. שנמאס לכם. שאם רק תהיו רזים, יפים ומקסימים כל הבעיות שלכם יפתרו כאילו ולא היו. תהיו מאושרים, ככה פתאום.
כמה פעמים הורגלתם לחשוב שכאנשים שמנים, לא מגיע לכם להיות מאושרים. "אם רק תרדו במשקל......תהיו יפים. תהיו מצליחים. כולם יאהבו אתכם".

יש כמה בעיות מהותיות עם המחשבות האלו.
ראשית, אם (וכמעט בטוח שזה מה שקורה) אתם אוכלים באופן רגשי ולא רק עקב רעב, האכילה רק תגרום לכם להרגיש רע יותר עם עצמכם. זה מעגל אכזרי. אתם מוצאים את עצמכם אוכלים איזו פיתה שהוצאתם מהמקפיא, בלי ששמתם לב אפילו. ואיזה קוראסון, או בורקס. והוספתם לזה עוד כמה פירות. למעשה, מה שקרה כאן הוא שאכלתם מתוך אמונה שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם. שהוא יגרום לכם לא לחשוב על הבעיה ופתאום תהיו מאושרים.
זה נכון, במידה מסוימת - הרבה אנשים מגלים שכשהם אוכלים, פתאום הם מרגישים יותר טוב. הם לא חושבים בזמן האכילה על הבעיות האישיות שלהם, הם פשוט נהנים מעצם האכילה.
הבעיה היא, שברגע שאוכלים, אם ובהנחה שקיים תיעוב עצמי - לא רק שהייתה לכם בעיה לפני האכילה, משהו שקשור בחיים שלכם, אלא שעכשיו נוספה לכך בעיה נוספת - אכלתם ואתם מרגישים רע עם עצמכם כי אכלתם, כי לא שלטתם בעצמכם, ופתאום אתם מתעבים את עצמכם עוד יותר ("אני לא אצליח בחיים" / "אין לי שליטה על עצמי" / הגעתי לתחתית" / "אני מגעיל/ה את עצמי" וכן הלאה)... ולכן אוכלים עוד.
כל החשיבה הזו של אכילה כפותרת בעיות, לא עזרה , נכון?
הבעיה היא שאנחנו מאמינים שאם רק נאכל מספיק, אם רק נתעב את עצמנו מספיק, פתאום משהו ישתנה ונהיה מאושרים. כולנו יודעים טוב מאוד - אם זה היה עובד, כולנו היינו רזים, מאושרים ושמחים ממזמן. האוכל הוא רק דרך לגרום לרגשות השליליים שלנו להיעלם. אצל אנשים אחרים זה יהיה שופינג, אלכוהול, סיגריות, סמים.... זה לא משנה מה זה, זו התמכרות, ואני מבטיחה לכם שלכל אחד יש התמכרות כזו או אחרת. יש אנשים שלמזלם ההתמכרות שלהם היא ספורט, ואז הם מרוויחים פעמיים.... מאידך, יש כמובן אנשים עם כמה וכמה התמכרויות בו זמנית. 
אצל אנשים עם הפרעות אכילה והשמנה גדולה ו/או קיצונית - המעגל הזה כמעט תמיד יהיה קיים. כמובן שקשה מאוד לשנות אותו. זה אומר להתחיל להתייחס אל עצמנו בכבוד. בהערכה. לרצות לתת לגוף שלנו מתנה של גוף בריא ואכילה בריאה, ולהבין שהאוכל לא יפתור כלום. מעבר לזה, עצם זה שנהיה רזים לא יפתור כלום. הבעיות שלנו היו שם, וישארו שם.
אם רק תסתכלו על אנשים רזים - כמה כאלו אתם מכירים שהם באמת באמת מאושרים? האם אתם מכירים בן אדם שאין לו בעיות? שהוא מאושר כל חייו? לא קיים כזה דבר. גם הדוגמניות היפות ביותר, השחקנים הסקסיים ביותר - לכולם יש "אישיוז". בעיות כאלו ואחרות. זה חלק מהחיים. (מנגד, אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת שמות של לפחות 5 אנשים מפורסמים, שמנים אך נאהבים ומוערצים מאוד. מה שאומר שהשומן הוא לא מה שמבדיל אותם מהשאר, נכון?). אז יש אנשים שלמדו להדחיק את הבעיות בעזרת אוכל. יש אנשים שלמדו להדחיק בעזרת סמים, אלכוהול. עם זאת,ברור שהדרך היחידה לפתור את אותן בעיות או קשיים בחיים, היא להתמודד באופן ישיר עם הבעיה. זה אומר להתמודד עם רגשות לא נעימים וקשים. ללכת לפסיכולוג, אם צריך. לדבר עם חבר/ה. לכתוב למגירה (או לבלוג). לחפש קבוצת תמיכה. או כמובן, להבין שלכולם יש בעיות כאלו ואחרות, וזה בסדר.
הבעיה עם רוב האנשים השמנים היא שאחת הבעיות שלהם היא הערכה עצמית נמוכה. הרבה מאיתנו גדלנו לחשוב, כאמור, שאם רק נהיה רזים נהיה מאושרים. אם רק הרגליים הגזעיות האלו היו מחוטבות, אם רק היינו מצליחים להוריד את הצמיג הזה... זה מעיק. למה שלא יגיע לנו להיות מאושרים בלי קשר למצב הפיזי?
אם היה לכם ילד קטן, שהיו מציקים לו, או שהיה מתחיל לשנוא את עצמו ולהאמין שלא מגיע לו לזכות, לנצח, להצליח - הייתם פונים אליו בגישה של "נכון, לא מגיע לך כלום עד שתהיה מושלם"? או שהייתם אומרים לו שמגיע לו הכל, מגיע לו שיעריכו אותו, יאהבו אותו.. מגיע לו אהבה ושמחה למרות שהוא לא מושלם?
התשובה ברורה, ואם לא הבנתם לאן אני חותרת - אז הילד הזה הוא אתם. למדנו להתייחס אל עצמנו במעין רשעות. בצורה שלא מאפשרת לנו להבין שאף אחד לא מושלם. שזה בסדר אם אנחנו בעודף משקל. שזה בסדר שאנחנו נראים קצת אחרת. כל אחד שונה בדרך אחרת. לכולנו מגיע להיות נאהבים, להצליח, להיות מאושרים.
השינוי המיוחל, יגיע רק מעצם זה שנאהב את עצמנו. שנרצה לתת מתנה לגוף שלנו, למי שאנחנו. שנרצה להיות בריאים, קלילים יותר. אני מאוד מאמינה שמי שעושה את התהליך מתוך תיעוב עצמי, פשוט לא יצליח. זה לא עובד.
כאן אני גם חוזרת לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי - תנסו להבין עם עצמכם מהי הסיבה שבגינה אתם עושים את השינוי הזה. אם הסיבה היא לא סיבה חזקה דיה, רוב הסיכויים שלא תצליחו.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן, אין לי שום כוונה להכליל כאן או לקבוע חוקים ברורים. כמו שציינתי כבר, כל אחד והדרך שלו, כל אחד עושה את הדברים בצורה אחרת. אבל בשורה התחתונה, אלו שראיתי שהצליחו לשנות את דפוס החיים שלהם, את הדרך בה הם חייו, את ההרגלים הלא בריאים - הם אלו שהתייחסו אל עצמם באהבה, שקיבלו את עצמם.
יש אנשים שכמובן בוחרים בדרך של ניתוחים כאלו ואחרים, וכך הם לא משנים את החשיבה אך נאלצים לשנות את האכילה "בכוח". אין ממש ברירות. אני לא מלינה על אותם אנשים, יש כאלו שזה הפתרון הטוב ביותר עבורם, וזה בסדר גמור. לא כל אחד מסוגל בכל שלב בחיים להתמודד עם הבעיות שלו. אני חושבת שאם יש סיכונים בריאותיים רציניים, ועדיף לבצע את הניתוח - אז אולי באמת זה כדאי. 
אולי זה לא הפוסט הכי מעודד, אולי חלקכם קוראים את זה וחושבים עכשיו לעצמם - "כן, ממש... אם זו הדרך אז לא אצליח לעולם", אבל זוהי האמת האישית שלי. ואני מאמינה בגדול, שכל אחד יכול - אבל זה תלוי בו. זה לא רק יישום של דיאטה יבשה ביומיום, זה דורש הרבה מעבר לכך.
אני בטוחה שחלקכם אומרים לעצמכם עכשיו שיש לכם בעיות גדולות יותר, ואין לכם זמן לטפל בעצמכם נפשית. כאן זה המקום להזכיר את עניין סדרי העדיפויות - אני חושבת שקריטי מאוד לשים את שינוי אורח החיים באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות, אם לא הראשון. מי שלא נוהג כך, בד"כ ימצא מהר מאוד תירוצים למה לא להתמיד. כי תמיד יהיו דברים חשובים יותר. זה כולל את כל מי שקורא עכשיו וחושב לעצמו שאין לו זמן או יכולת לטפל בעצמו, נפשית. שאין לו זמן לבשל אוכל בריא (לקנות פאסט פוד זה הכי קל, ללא ספק...), אין לו זמן לבצע פעילות גופנית וכן הלאה. הגישה שלי היא - אם לאנשים הכי עסוקים בעולם יש זמן (אובמה, לדוגמא), גם לכם יש. זה רק עניין של סדר עדיפויות. 
*אחשוב לי לציין שחלק ממה שנכתב כאן הוא השראה מהתוכנית של אופרה, שדיברה על הנושא הזה באחת התוכניות שלה לאחרונה. 
שבוע מצוין לכולם ובהצלחה!

יום ראשון, 23 בינואר 2011

*יתרונות וחסרונות בשינוי אורח החיים


יתרונות:
כמובן, היתרון הראשון והברור ביותר הוא בריאות.
אורח חיים בריא (לאו דווקא רזה, יש לציין, אלא בריא ותקין!), תורם להורדת הסיכונים לחלות במחלות לב וכלי דם, סוכרת, לחץ דם, שבץ, סוגי סרטן מסוימים. כמו כן, פעילות ספורטיבית המתלווה לאורח חיים כזה, משפרת את מרחב התנועה של השרירים, מונעת כאבים בחלקי הגוף השונים, לרבות כאבי גב, עוזרת לשמירה על כלי הדם והלב, לחץ דם תקין, איזון השומנים בדם, ובאופן כללי - גורמת להרגשה טובה יותר בגוף.
כבר בשלבים ראשוניים של השינוי באורח החיים (ואני חווה זאת על בשרי בימים אלה) נוכל להרגיש באנרגיה מרובה יותר, שינה טובה יותר, הפחתת מתחים ודימוי עצמי גבוה יותר.
גם בהיריון, שמירה על משקל תקין ופעילות ספורטיבית מבטיחה כאבים פחותים יותר, והריון קל יותר.
כעיקרון, צריך להפריד בין השמנה קלה להשמנה שנקראת "חולנית" (Obesity), אבל יש כלל מאוד ברור - משקל תקין ופעילות ספורטיבית תורמים לבריאות, חד משמעית.
בזמן הקצר שבו עשיתי את השינוי, ההבדל הכי משמעותי שאני מרגישה הוא הבדל ברמות האנרגיה. הייתי יכולה לבזבז סופ"ש שלם בלשבת על הכורסא ולצפות בטלוויזיה, ללכת לאיזו מסעדה לכל היותר, ולישון חצי מהזמן. אין ספק שזה כיף, אבל כשמסתכלים אחורה מבינים שרוב הזמן התבזבז בעוד שיכולתי לצאת ולכבוש את העולם. אנחנו לא הולכים ונהיים צעירים יותר, וכל אדם קשיש על ערש דווי יאמר לכם כי החיים עוברים מהר, מהר מדי, וצריך לנצל כל רגע. בסופו של דבר, הזכרונות היפים שיצרתם הם מה שישאר איתכם, ויש לכם שליטה מלאה עליהם. 
יתרון נוסף הוא יתרון נפשי. חשוב להבין, לפני הכל, שגם אם יש לנו בעיה כלשהי שמפריעה לנו, האוכל הוא לא מה שיפתור אותה. הבעיה תישאר שם גם אחרי שאכלנו עוגה כדי להרגיש יותר טוב עם עצמנו. לעומת זאת, אם נשמור על תזונה בריאה, נגלה שרמות האינסולין שלנו בדם נשארות די קבועות ולכן רמות האנרגיה ומצב הרוח שלנו יישארו דומות לאורך כל היום. בנוסף, ידוע כי ביצוע פעילות ספורטיבית משחרר אנדורפינים במוח, וכי המוח מראה על התנהגות דומה של "היי" לזו שמתקבלת לאחר צריכת סמים... זה לא עדיף על אכילת עוגה?? :)
אפילו מבחינה כלכלית, עדיף לאכול אוכל בריא ומזין. תזונה המורכבת ממאכלים פשוטים כגון ירקות, פירות, אורז, קטניות, גבינות, בשר ועוף, ביצים וגם (כן, תתפלאו) לחם - היא גם הזולה ביותר וגם המזינה ביותר. מאכלים מעובדים יקרים, לא בריאים ולא משתלמים, ובד"כ הם אינם משביעים (בין היתר בגלל הסוכר והקמח הלבן) ולכן גורמים לאכילה מופרזת, שעולה יותר. 
יש כמובן יתרון נוסף, והוא ההשפעה על הסביבה הקרובה שלנו. כמובן שזה תלוי בגיל שלכם, אבל בשבילי, למשל, מאוד מאוד חשוב איך אני אצטייר מול הילדים העתידיים שלי. האם אני רוצה להראות להם מהם חיים בריאים? להקנות להם הרגלים בריאים של תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית? האם אני רוצה לשחק איתם בכל מיני משחקים שדורשים ממני לרוץ ולהיות פעילה? בוודאי שכן. ההשמנה הפכה מזמן להיות תופעה אפידמית בעולם המערבי. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהשמנת ילדים. בארה"ב, לצורך העניין, 1 מכל 3 ילדים יגדל להיות שמן. 2 מתוך 3 כשמדובר בציבור העני. גם כאן, המימדים דומים ואפשר לראות יותר ויותר ילדים שמנים. אז, אני יכולה לפנות לפתרון הקל של לצרוך אוכל מוכן, שומני, לא בריא, או שאני יכולה לבחור בדרך הבריאה. היא לא תמיד ארוכה יותר, אגב. בזמן שבו ניסע לקניון לאכול משהו מהיר, נוכל לבשל סיר שלם של אורז, לחתוך סלט ענק, להכין עוף בתנור או כל דבר אחר. כנ"ל בזמן שלוקח לחכות לפיצה... עד שהשליח יגיע תוכלו כבר להכין ארוחה שלמה.
ולסיום, כאמור, מבחינה כלכלית הדרך הבריאה היא עדיפה (בארה"ב אגב, אין את הפריווילגיה הזו - ירקות ופירות לדוגמא עולים יותר מאשר אכילה במקדונלדס....). 
ומהם החסרונות?
החסרונות מסתכמים בקושי להסתגלות לשינוי אורח החיים לרבות קבלת ההחלטה על השינוי, וההבנה כי זה שינוי לכל החיים, ולא רק למען "דיאטה". 
אני בטוחה שיש מישהו שיקפוץ ויגיד -"אבל אני לא אהנה יותר מהאוכל, זו ההנאה הכי גדולה בחיים שלי! איך אני אוכל לשנות משהו שכל כך חשוב לי?"
אז יש לי תשובה, אפילו תשובה טובה (בזכות חבר טוב שלי, ע' - תודה שהראת לי את נקודת המבט הזו) -
מעבר לכך שזה עניין של סדרי עדיפויות (כדי להצליח חייבים לשים את השינוי באחד המקומות הראשונים אם לא המקום הראשון בסדרי העדיפויות), כשאנחנו אוכלים כל מה שבא לנו בכל רגע נתון (או אפילו מגבילים את עצמנו מעט, אבל בהחלט לא מגבילים מספיק) - אנחנו מגיעים למצב שבלוטות הטעם שלנו מתרגלות לאוכל עם טעמים חזקים יחסית. מעבר לזה, פתאום קולה למשל, או חטיף שוקולד גדול, או כל דבר שאתם לא אמורים לצרוך באופן יומיומי בתזונה בריאה - הופכים להיות יומיומיים. רגילים. אתם כבר לא באמת מתרגשים מהם כמו שאתם חושבים. אז עכשיו בא לי צ'יפס, אני אוכל צ'יפס. נהנתי ל- 5 דק' ו.. אז מה? עוד צ'יפס. לא משהו מיוחד.
אבל, כשעושים את השינוי הזה באורח החיים, ואוכלים את הדברים האלו לעיתים רחוקות הרבה יותר - המאכלים האלו באמת הופכים למשהו מיוחד. אני אתן דוגמא מהחיים שלי - בעלי היה כמעט מכור לקולה. מת על זה. סתם לידיעה - בפחית קולה יש 9 כפיות סוכר. זה ה-מ-ו-ן!!! מהיום שבו התחלנו בשינוי, הוא לא שתה כלום מלבד מים, למרות שאנחנו יכולים לצרוך משקאות דיאט. אתמול, הוא לגם קולה זירו, קרה כזו וטעימה... ואין לכם מושג איך הוא התענג!!!! פתאום, הקולה הזו שהוא היה כל כך רגיל אליה (לפני זה הייתה קולה רגילה ועכשיו זירו, ובכל זאת..) - הפכה להיות אחת מתענוגות החיים. מה יקרה כשנרשה לעצמנו ארוחה טובה במסעדה או קינוח טוב? אני בטוחה שרמות ההתלהבות שלנו יהיו מטורפות! (בהנחה, כמובן, שלא ניפול על אוכל מזעזע :-P )
אז נכון, בינתיים אנחנו לא מאפשרים לעצמנו שום דבר מחוץ לגבולות התפריט, אך ברור שכשנגיע למצב של "שמירה" על המשקל, נאפשר לעצמנו להנות אחת לכמה זמן (נניח, שבוע) ממשהו שאנחנו באמת מפנטזים עליו. ואז, הוא לא יהיה "עוד חפיסת שוקולד" אלא הוא יהיה משהו באמת מיוחד. 
מה שבטוח - לא משנה כל היתרונות האלו, אם לא תרצו בשינוי הזה באמת. חשוב מאוד לקבל את הקושי שבשינוי ההרגלים, להבין מה המשמעות של השינוי, מה נצטרך להקריב, מה נרגיש במהלך השינוי, עם מה נצטרך להתמודד.
רק כשעושים את השינוי מתוך הבנה מלאה ומושלמת של התהליך, ומתוך הכרה שלו והשלמה איתו, נוכל להצליח. 
חשוב גם להבין, שההרגלים שלנו טווים רשת של עצבים במוח. אני ממליצה לראות סרט שנקרא "בליפ" שדן בין היתר על הנושא הזה. למעשה, כל פעם שאנחנו חוזרים על הרגל מסוים, הוא עובר באותם עצבים במוח. אחרי תקופה ארוכה נוצרת מעין רשת מיוחדת של עצבים. דמיינו את רשת קווי הטלפון או החשמל שעוברת ברחוב שלכם. החשמל יעבור תמיד שם. כשניצור הרגל חדש ומנוגד להרגל הקיים, המוח יצטרך לטוות רשת חדשה של עצבים. זה לוקח זמן וצריך לקבל את זה. זה בדיוק כמו שחברת החשמל או בזק יצטרכו לתקוע עמודים חדשים ולהעביר חוטים חדשים כדי להעביר את רשת החשמל/הטלפון ממקום אחר. יש שטוענים שצריך לחזור על הרגל 21 פעמים בשביל שההרגל יהפוך להרגל, אבל אני לא יודעת כמה זה נכון.
מה שאני כן בטוחה בו - זה שזה רק עניין של זמן עד שהרגל חדש יהפוך להיות הרגל רגיל ובריא.