אחד המשפטים שאני תמיד שומעת / רואה / קוראת מכל מיני אנשי מקצוע שמתעסקים בדיאטות ואורח חיים בריא, הוא "כל אחד יכול לעשות את זה" / "כל אחד יכול להצליח!".
אני חושבת שאף אחד לא עצר אף פעם לחשוב ולשאול - האם באמת כל אחד יכול להצליח בדיאטה? האם כל אחד יכול לשנות את אורח חייו?
התשובה שלי היא "לא". נכון, זו לא התשובה שכולם רוצים לשמוע. היא לא מעלה תקווה בליבו של כל אחד, אבל זו האמת האישית שלי. עם זאת, התשובה קצת יותר מורכבת מה"לא" הזה.
אני חושבת שכעיקרון, כל אחד יכול להצליח בדיאטה, אבל לא במצב הקיים. לפני שמתחילים בדיאטה, הרבה מאוד אנשים זקוקים לעשות סוויץ' במוח, אבל לא סתם. מדובר על עבודה עצמית אינטנסיבית - לעבוד על הנפש, על ההערכה העצמית, על הדרך שבה הם רואים את עצמם.
חשוב לי להדגיש - הפוסט הזה אינו מתכוון לדבר על אלו שרוצים להוריד 5-10 ק"ג. אלו, שבסה"כ אורח החיים שלהם בריא ותקין והם בסה"כ השמינו מעט. אני מדברת כאן על אנשים עם הפרעות אכילה של ממש או בעיית השמנה רצינית. כאלו שניסו להרזות כל החיים שלהם ולא הצליחו. או הצליחו בתהליך הירידה אבל לא הצליחו לשמור על התוצאה, ועלו הכל בחזרה (ובד"כ עם ריבית...).
אני חושבת שאדם זקוק להתנהג בטוב לב כלפי עצמו כדי להצליח. רוב האנשים בסיטואציות שאנחנו מדברים עליהם, מתעבים את עצמם, את הגוף שלהם, את חוסר השליטה שאליו הם הגיעו. הרבה פעמים אנחנו לומדים את זה מההורים שלנו, לפעמים זה יהיה מהסביבה, מהתרבות ההוליוודית למיניה.
כמה פעמים קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם שאתם שונאים את עצמכם. שנמאס לכם. שאם רק תהיו רזים, יפים ומקסימים כל הבעיות שלכם יפתרו כאילו ולא היו. תהיו מאושרים, ככה פתאום.
כמה פעמים הורגלתם לחשוב שכאנשים שמנים, לא מגיע לכם להיות מאושרים. "אם רק תרדו במשקל......תהיו יפים. תהיו מצליחים. כולם יאהבו אתכם".
יש כמה בעיות מהותיות עם המחשבות האלו.
ראשית, אם (וכמעט בטוח שזה מה שקורה) אתם אוכלים באופן רגשי ולא רק עקב רעב, האכילה רק תגרום לכם להרגיש רע יותר עם עצמכם. זה מעגל אכזרי. אתם מוצאים את עצמכם אוכלים איזו פיתה שהוצאתם מהמקפיא, בלי ששמתם לב אפילו. ואיזה קוראסון, או בורקס. והוספתם לזה עוד כמה פירות. למעשה, מה שקרה כאן הוא שאכלתם מתוך אמונה שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם. שהוא יגרום לכם לא לחשוב על הבעיה ופתאום תהיו מאושרים.
זה נכון, במידה מסוימת - הרבה אנשים מגלים שכשהם אוכלים, פתאום הם מרגישים יותר טוב. הם לא חושבים בזמן האכילה על הבעיות האישיות שלהם, הם פשוט נהנים מעצם האכילה.
הבעיה היא, שברגע שאוכלים, אם ובהנחה שקיים תיעוב עצמי - לא רק שהייתה לכם בעיה לפני האכילה, משהו שקשור בחיים שלכם, אלא שעכשיו נוספה לכך בעיה נוספת - אכלתם ואתם מרגישים רע עם עצמכם כי אכלתם, כי לא שלטתם בעצמכם, ופתאום אתם מתעבים את עצמכם עוד יותר ("אני לא אצליח בחיים" / "אין לי שליטה על עצמי" / הגעתי לתחתית" / "אני מגעיל/ה את עצמי" וכן הלאה)... ולכן אוכלים עוד.
כל החשיבה הזו של אכילה כפותרת בעיות, לא עזרה , נכון?
כמה פעמים קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם שאתם שונאים את עצמכם. שנמאס לכם. שאם רק תהיו רזים, יפים ומקסימים כל הבעיות שלכם יפתרו כאילו ולא היו. תהיו מאושרים, ככה פתאום.
כמה פעמים הורגלתם לחשוב שכאנשים שמנים, לא מגיע לכם להיות מאושרים. "אם רק תרדו במשקל......תהיו יפים. תהיו מצליחים. כולם יאהבו אתכם".
יש כמה בעיות מהותיות עם המחשבות האלו.
ראשית, אם (וכמעט בטוח שזה מה שקורה) אתם אוכלים באופן רגשי ולא רק עקב רעב, האכילה רק תגרום לכם להרגיש רע יותר עם עצמכם. זה מעגל אכזרי. אתם מוצאים את עצמכם אוכלים איזו פיתה שהוצאתם מהמקפיא, בלי ששמתם לב אפילו. ואיזה קוראסון, או בורקס. והוספתם לזה עוד כמה פירות. למעשה, מה שקרה כאן הוא שאכלתם מתוך אמונה שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם. שהוא יגרום לכם לא לחשוב על הבעיה ופתאום תהיו מאושרים.
זה נכון, במידה מסוימת - הרבה אנשים מגלים שכשהם אוכלים, פתאום הם מרגישים יותר טוב. הם לא חושבים בזמן האכילה על הבעיות האישיות שלהם, הם פשוט נהנים מעצם האכילה.
הבעיה היא, שברגע שאוכלים, אם ובהנחה שקיים תיעוב עצמי - לא רק שהייתה לכם בעיה לפני האכילה, משהו שקשור בחיים שלכם, אלא שעכשיו נוספה לכך בעיה נוספת - אכלתם ואתם מרגישים רע עם עצמכם כי אכלתם, כי לא שלטתם בעצמכם, ופתאום אתם מתעבים את עצמכם עוד יותר ("אני לא אצליח בחיים" / "אין לי שליטה על עצמי" / הגעתי לתחתית" / "אני מגעיל/ה את עצמי" וכן הלאה)... ולכן אוכלים עוד.
כל החשיבה הזו של אכילה כפותרת בעיות, לא עזרה , נכון?
הבעיה היא שאנחנו מאמינים שאם רק נאכל מספיק, אם רק נתעב את עצמנו מספיק, פתאום משהו ישתנה ונהיה מאושרים. כולנו יודעים טוב מאוד - אם זה היה עובד, כולנו היינו רזים, מאושרים ושמחים ממזמן. האוכל הוא רק דרך לגרום לרגשות השליליים שלנו להיעלם. אצל אנשים אחרים זה יהיה שופינג, אלכוהול, סיגריות, סמים.... זה לא משנה מה זה, זו התמכרות, ואני מבטיחה לכם שלכל אחד יש התמכרות כזו או אחרת. יש אנשים שלמזלם ההתמכרות שלהם היא ספורט, ואז הם מרוויחים פעמיים.... מאידך, יש כמובן אנשים עם כמה וכמה התמכרויות בו זמנית.
אצל אנשים עם הפרעות אכילה והשמנה גדולה ו/או קיצונית - המעגל הזה כמעט תמיד יהיה קיים. כמובן שקשה מאוד לשנות אותו. זה אומר להתחיל להתייחס אל עצמנו בכבוד. בהערכה. לרצות לתת לגוף שלנו מתנה של גוף בריא ואכילה בריאה, ולהבין שהאוכל לא יפתור כלום. מעבר לזה, עצם זה שנהיה רזים לא יפתור כלום. הבעיות שלנו היו שם, וישארו שם.
אם רק תסתכלו על אנשים רזים - כמה כאלו אתם מכירים שהם באמת באמת מאושרים? האם אתם מכירים בן אדם שאין לו בעיות? שהוא מאושר כל חייו? לא קיים כזה דבר. גם הדוגמניות היפות ביותר, השחקנים הסקסיים ביותר - לכולם יש "אישיוז". בעיות כאלו ואחרות. זה חלק מהחיים. (מנגד, אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת שמות של לפחות 5 אנשים מפורסמים, שמנים אך נאהבים ומוערצים מאוד. מה שאומר שהשומן הוא לא מה שמבדיל אותם מהשאר, נכון?). אז יש אנשים שלמדו להדחיק את הבעיות בעזרת אוכל. יש אנשים שלמדו להדחיק בעזרת סמים, אלכוהול. עם זאת,ברור שהדרך היחידה לפתור את אותן בעיות או קשיים בחיים, היא להתמודד באופן ישיר עם הבעיה. זה אומר להתמודד עם רגשות לא נעימים וקשים. ללכת לפסיכולוג, אם צריך. לדבר עם חבר/ה. לכתוב למגירה (או לבלוג). לחפש קבוצת תמיכה. או כמובן, להבין שלכולם יש בעיות כאלו ואחרות, וזה בסדר.
אם רק תסתכלו על אנשים רזים - כמה כאלו אתם מכירים שהם באמת באמת מאושרים? האם אתם מכירים בן אדם שאין לו בעיות? שהוא מאושר כל חייו? לא קיים כזה דבר. גם הדוגמניות היפות ביותר, השחקנים הסקסיים ביותר - לכולם יש "אישיוז". בעיות כאלו ואחרות. זה חלק מהחיים. (מנגד, אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת שמות של לפחות 5 אנשים מפורסמים, שמנים אך נאהבים ומוערצים מאוד. מה שאומר שהשומן הוא לא מה שמבדיל אותם מהשאר, נכון?). אז יש אנשים שלמדו להדחיק את הבעיות בעזרת אוכל. יש אנשים שלמדו להדחיק בעזרת סמים, אלכוהול. עם זאת,ברור שהדרך היחידה לפתור את אותן בעיות או קשיים בחיים, היא להתמודד באופן ישיר עם הבעיה. זה אומר להתמודד עם רגשות לא נעימים וקשים. ללכת לפסיכולוג, אם צריך. לדבר עם חבר/ה. לכתוב למגירה (או לבלוג). לחפש קבוצת תמיכה. או כמובן, להבין שלכולם יש בעיות כאלו ואחרות, וזה בסדר.
הבעיה עם רוב האנשים השמנים היא שאחת הבעיות שלהם היא הערכה עצמית נמוכה. הרבה מאיתנו גדלנו לחשוב, כאמור, שאם רק נהיה רזים נהיה מאושרים. אם רק הרגליים הגזעיות האלו היו מחוטבות, אם רק היינו מצליחים להוריד את הצמיג הזה... זה מעיק. למה שלא יגיע לנו להיות מאושרים בלי קשר למצב הפיזי?
אם היה לכם ילד קטן, שהיו מציקים לו, או שהיה מתחיל לשנוא את עצמו ולהאמין שלא מגיע לו לזכות, לנצח, להצליח - הייתם פונים אליו בגישה של "נכון, לא מגיע לך כלום עד שתהיה מושלם"? או שהייתם אומרים לו שמגיע לו הכל, מגיע לו שיעריכו אותו, יאהבו אותו.. מגיע לו אהבה ושמחה למרות שהוא לא מושלם?
התשובה ברורה, ואם לא הבנתם לאן אני חותרת - אז הילד הזה הוא אתם. למדנו להתייחס אל עצמנו במעין רשעות. בצורה שלא מאפשרת לנו להבין שאף אחד לא מושלם. שזה בסדר אם אנחנו בעודף משקל. שזה בסדר שאנחנו נראים קצת אחרת. כל אחד שונה בדרך אחרת. לכולנו מגיע להיות נאהבים, להצליח, להיות מאושרים.
אם היה לכם ילד קטן, שהיו מציקים לו, או שהיה מתחיל לשנוא את עצמו ולהאמין שלא מגיע לו לזכות, לנצח, להצליח - הייתם פונים אליו בגישה של "נכון, לא מגיע לך כלום עד שתהיה מושלם"? או שהייתם אומרים לו שמגיע לו הכל, מגיע לו שיעריכו אותו, יאהבו אותו.. מגיע לו אהבה ושמחה למרות שהוא לא מושלם?
התשובה ברורה, ואם לא הבנתם לאן אני חותרת - אז הילד הזה הוא אתם. למדנו להתייחס אל עצמנו במעין רשעות. בצורה שלא מאפשרת לנו להבין שאף אחד לא מושלם. שזה בסדר אם אנחנו בעודף משקל. שזה בסדר שאנחנו נראים קצת אחרת. כל אחד שונה בדרך אחרת. לכולנו מגיע להיות נאהבים, להצליח, להיות מאושרים.
השינוי המיוחל, יגיע רק מעצם זה שנאהב את עצמנו. שנרצה לתת מתנה לגוף שלנו, למי שאנחנו. שנרצה להיות בריאים, קלילים יותר. אני מאוד מאמינה שמי שעושה את התהליך מתוך תיעוב עצמי, פשוט לא יצליח. זה לא עובד.
כאן אני גם חוזרת לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי - תנסו להבין עם עצמכם מהי הסיבה שבגינה אתם עושים את השינוי הזה. אם הסיבה היא לא סיבה חזקה דיה, רוב הסיכויים שלא תצליחו.
כאן אני גם חוזרת לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי - תנסו להבין עם עצמכם מהי הסיבה שבגינה אתם עושים את השינוי הזה. אם הסיבה היא לא סיבה חזקה דיה, רוב הסיכויים שלא תצליחו.
כמובן שיש מקרים יוצאי דופן, אין לי שום כוונה להכליל כאן או לקבוע חוקים ברורים. כמו שציינתי כבר, כל אחד והדרך שלו, כל אחד עושה את הדברים בצורה אחרת. אבל בשורה התחתונה, אלו שראיתי שהצליחו לשנות את דפוס החיים שלהם, את הדרך בה הם חייו, את ההרגלים הלא בריאים - הם אלו שהתייחסו אל עצמם באהבה, שקיבלו את עצמם.
יש אנשים שכמובן בוחרים בדרך של ניתוחים כאלו ואחרים, וכך הם לא משנים את החשיבה אך נאלצים לשנות את האכילה "בכוח". אין ממש ברירות. אני לא מלינה על אותם אנשים, יש כאלו שזה הפתרון הטוב ביותר עבורם, וזה בסדר גמור. לא כל אחד מסוגל בכל שלב בחיים להתמודד עם הבעיות שלו. אני חושבת שאם יש סיכונים בריאותיים רציניים, ועדיף לבצע את הניתוח - אז אולי באמת זה כדאי.
יש אנשים שכמובן בוחרים בדרך של ניתוחים כאלו ואחרים, וכך הם לא משנים את החשיבה אך נאלצים לשנות את האכילה "בכוח". אין ממש ברירות. אני לא מלינה על אותם אנשים, יש כאלו שזה הפתרון הטוב ביותר עבורם, וזה בסדר גמור. לא כל אחד מסוגל בכל שלב בחיים להתמודד עם הבעיות שלו. אני חושבת שאם יש סיכונים בריאותיים רציניים, ועדיף לבצע את הניתוח - אז אולי באמת זה כדאי.
אולי זה לא הפוסט הכי מעודד, אולי חלקכם קוראים את זה וחושבים עכשיו לעצמם - "כן, ממש... אם זו הדרך אז לא אצליח לעולם", אבל זוהי האמת האישית שלי. ואני מאמינה בגדול, שכל אחד יכול - אבל זה תלוי בו. זה לא רק יישום של דיאטה יבשה ביומיום, זה דורש הרבה מעבר לכך.
אני בטוחה שחלקכם אומרים לעצמכם עכשיו שיש לכם בעיות גדולות יותר, ואין לכם זמן לטפל בעצמכם נפשית. כאן זה המקום להזכיר את עניין סדרי העדיפויות - אני חושבת שקריטי מאוד לשים את שינוי אורח החיים באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות, אם לא הראשון. מי שלא נוהג כך, בד"כ ימצא מהר מאוד תירוצים למה לא להתמיד. כי תמיד יהיו דברים חשובים יותר. זה כולל את כל מי שקורא עכשיו וחושב לעצמו שאין לו זמן או יכולת לטפל בעצמו, נפשית. שאין לו זמן לבשל אוכל בריא (לקנות פאסט פוד זה הכי קל, ללא ספק...), אין לו זמן לבצע פעילות גופנית וכן הלאה. הגישה שלי היא - אם לאנשים הכי עסוקים בעולם יש זמן (אובמה, לדוגמא), גם לכם יש. זה רק עניין של סדר עדיפויות.
*אחשוב לי לציין שחלק ממה שנכתב כאן הוא השראה מהתוכנית של אופרה, שדיברה על הנושא הזה באחת התוכניות שלה לאחרונה.
שבוע מצוין לכולם ובהצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה