איך להתמיד בדיאטה או אורח חיים בריא, בדגש על פעילות גופנית (או - "ממחר דיאטה!")

כולנו מכירים את הבעיה. אנחנו מתלהבים, אומרים "ממחר דיאטה!!!", נכנסים אליה במלוא ההתלהבות ובטוחים שהפעם זו הפעם, נוריד את ה-X ק"ג המיותרים, נהיה חתיכים, רזים, יפים ומאושרים.ואז, אתם יודעים מה קורה. אחרי חודש חודשיים במקרה הטוב, ואפילו שבוע במקרה הרע, נמאס לכם מסיבה כזו או אחרת. אתם מבריזים מהפעילות הגופנית שהתחלתם (אם בכלל), מתחילים לנשנש פה ושם, מפתיע אתכם בולמוס, אתם הולכים לחגיגת יום הולדת (של חבר או סתם במשרד) ואוכלים בורקסים, עוגות, או סתם פשוט מפריזים בלי סוף... תיק תק אתם חוזרים להרגלים הקודמים ו... זהו. "הלכה הדיאטה". או במשפט קצר שמסכם הכל "מיום ראשון - דיאטה!". איך פותרים את הבעיה? 

הרי ידוע ש- 90% (!) מהאנשים לא מסוגלים לעשות שינוי אמיתי. הדיאטה אצלהם היא זמנית, או שהם מצליחים באמת להוריד במשקל אבל מעלים תוך תקופה קצרה את הכל, עם ריבית. לרובנו יש גם את הנטייה לחפש פתרונות קסם, כאלו שיאפשרו לנו לרדת מהר, בלי מאמץ. עד החתונה, עד אירוע, עד הקיץ בשביל הביקיני, רק עוד 5 ק"ג או הורדה מהירה של 30. העיקר שיהיה מהיר, בלי קושי. שנאכל (טעות מכוונת) להמשיך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, תרתי משמע.


אז קודם כל - בוא נשים את הקלפים על השולחן - אין פתרונות קסם. אם אתם חושבים שיש פתרון קסם כזה או אחר, אתם טועים. אם היה כזה, מי שהמציא אותו היה מולטי-מיליארדר by now. לא שמעתם על אחד כזה, נכון?
כל פעם צצה לה איזו דיאטת קסם כזו או אחרת - HCG היא הפופולרית כרגע שגורמת להרבה באזז, בעיקר ברשת. אבל יש גם שלל כדורים, שייקים מיוחדים, דיאטות של כל מיני אנשים עלומי שם ומה לא.


מילות המפתח הן קודם כל - תיאום ציפיות ומטרות. אתם צריכים להבין מראש, שכדי לשמור על אורח חיים בריא (מה שרובנו מכנים "דיאטה"), צריך להיות מוכנים לעשות שינויים. שינויים אמיתיים, לא למשך חודש, חודשיים, למשך הקיץ או למשך שנה, אלא לכל החיים. כן, מרבית האנשים בשלב זה כבר ידלגו הלאה. זה ידוע בעולם הפסיכולוגיה - אנשים לא אוהבים שינויים, ולא מסתגלים טוב לשינויים, ולכן רובנו נכשלים. ההרגלים במוח שלנו טוויים (מלשון לטוות קורים) טוב טוב במערכות העצבים שלנו, ברשתות שלמות. כדי לשנות הרגל כזה או אחר, אנחנו צריכים לחזור עליו מספיק פעמים כדי שהמוח יטווה בשבילו רשת עצבים חדשה.
למשל, אם אדם רגיל לחוות תסכול ואז המחשבה הראשונית שקופצת לו היא אוכל, זה אומר שיש רשת עצבים מיוחדת שנוצרה בשביל ההרגל הזה. כדי לעבור מתסכול למחשבה אחרת, צריך לחזור עליה המון פעמים, עד שהמוח יטווה רשת חדשה. במילים אחרות, זה בכלל לא פשוט ליצור הרגלים חדשים. זה באמת "הכל בראש", תרתי משמע..
הנה קטע מתוך הסרט "בליפ" בנושא (סרט מדעי מומלץ לכל אחד, אפשר למצוא גם עם תרגום לעברית). הקישור הבא הוא למביני אנגלית (החלק הרלוונטי נמצא כדקה מההתחלה):

עוד בעניין תיאום ציפיות ומטרות, וכתבתי על כך פוסטים שלמים שנמצאים במאמרים - חשוב מאוד בעיניי להבין מדוע אתם רוצים לשנות את אורח החיים שלכם, כלומר מהו המניע שלכם לשינוי, ומנגד לאן אתם רוצים להגיע, מהי המטרה שלכם בשינוי.

(לחצו על התמונה כדי להגדיל)

במילים אחרות, מי שהמניע שלו הוא להיראות טוב, רוב הסיכויים שהוא לא יצליח בשינוי אורח החיים לאורך זמן. המניע של מראה "לא מחזיק מים", ומשתנה מיום ליום. בעוד שאם המטרה שלכם היא להיות בריאים, אז לאורך זמן בכל מקרה הגוף שלכם ישתנה בהתאם, ואתם תתחטבו ותראו טוב יותר. כאמור כתבתי על כך פוסט שלם כך שאין לי כוונה להרחיב בעניין כרגע.
כנ"ל לגבי הגעה למשקלים לא בריאים - לא תמיד להיות בריא פירושו להיות רזה מאוד. אידיאל הרזון שקיים בעולם הוא לא אידיאל בריא בהכרח. אם המודל שלכם לחיקוי הוא דוגמנית מורעבת, אתם בבעיה.


אגב מודלים לחיקוי, יש לנו בעיה רצינית כשזה מגיע לאורח חיים בריא. 
יש את אלו שמסתכלים על כל מיני סלבס כאלו ואחרים ורוצים להיות כמוהם, להיראות כמוהם. אם זה למשל מת'יו מקונוהי או ג'ניפר אניסטון, שניהם מאוד אתלטיים ונראים מצוין. לחלופין זה יכול להיות מישהו שהם מכירים אישית, מישהו שעושה ספורט 5 פעמים בשבוע, אוכל קצת ונראה פצצה..
יש את אלו שמסתכלים על תוכניות כגון "לרדת בגדול", שם "נורמלי" לעשות ספורט 5 שעות ביום גם כשאין לכם טיפת כושר, ולאכול בכמויות קטנות מאוד, שלא נדבר על כך שזה נורמלי שם להתבאס על ירידה של "רק" 2-3 ק"ג לשבוע... 
ויש את רוב האנשים, שפשוט סומכים בעיניים עצומות על אנשי מקצוע, ולא סתם, אלא דווקא על אנשי המקצוע הכי נפוצים - דיאטנים/תזונאים ומאמני כושר, שבונים תוכנית כושר ראשונית כשנרשמים לחדר הכושר. 
הבעיה המשותפת לכל המודלים האלו לחיקוי, היא שהם גורמים לנו לחשוב ולהאמין שאפשר לעשות שינויים בין לילה.
הם גורמים לנו להאמין שאפשר ביום אחד להתחיל להיראות כמו מת'יו מקונוהי או ג'ניפר אניסטון. שזה הגיוני להתחיל לעשות ספורט ישר 5 פעמים בשבוע (אם לא 7), שזה הגיוני להתחיל מריצה, או להתחיל מהליכות ארוכות של שעתיים כל ערב, או בכלל לשנות את התזונה מהקצה אל הקצה, אחרי שהייתם רגילים לאכול אוכל מלא שומנים מזיקים ופחמימות ריקות. 
המודל שלכם לחיקוי צריך להיות אתם עצמכם. נכון, אנחנו תמיד מחפשים מקור להשראה, מישהו שיגרום לנו להאמין שגם אנחנו יכולים. כי מה, אם הוא הצליח, אנחנו לא? 
אבל הבעיה היא שכל אחד מאיתנו שונה. מה שמתאים לאחד, לא יתאים בוודאות לשני.
הדעה (הנחרצת, יש לומר) שלי, היא ששינויים כאלו, שהם לכל החיים - צריכים להיעשות בהדרגה. רק כך אפשר להתמיד.
צריך לזכור לפני הכל - יש לנו את כל החיים להתאמן. יש לנו את כל החיים לאכול בריא. לא יקרה שום דבר אם ניקח את הזמן. אם התהליך הזה ייקח גם שנה או שנתיים, עד שנגיע לנקודה שיהיה לנו טוב בה, נקודה של שגרה. הרי בכל מקרה השינוי הזה, אמור להוביל לשינוי הרגלים לכל החיים. אז מה ייתן לנו לחפש דיאטה זריזה, שאולי תעבוד במשך חודש, חודשיים או שלושה, אבל אח"כ נחזור להרגלים הישנים שלנו? 


לכן זה הטיפ הכי חזק שלי - עשו הכל בצעדי תינוק. אני אחלק את זה לתזונה ופעילות גופנית:

תזונה:

נכון, רוב הדיאטנים פשוט יתנו לכם תפריט נורא משעמם ולא מגוון של אוכל שאתם בכלל לא רגילים לאכול. הגוף שלכם יגיב בשוק, והרבה פעמים ברעב מתמיד, כי הייתם רגילים לאכול 2500-3000 (לדוגמא) קלוריות ליום, שמכילות הרבה פחמימות ריקות, לא נגעתם בירקות או גבינות, אכלתם עוגות, עוגיות או ג'אנק פוד, ובעצם כל מה שהיה לכם בא, ופתאום יש לכם תפריט של 5-6 ארוחות ביום שהוא מאוד מוגבל ודל - ירקות, גבינות דלות שומן, לחם קל, בשר רזה, מעט פחמימות ופירות בודדים. נכון, דיאטן טוב ידע לתת לכם תפריט יותר מגוון ויותר מתאים לכם, אבל רובם פשוט יפילו עליכם את התפריט הקבוע. אלא אם כן בסה"כ הייתם רגילים לאכול את אותם מאכלים (ואז אני מאמינה שאין לכם מה לחפש בבלוג, כי אתם לא בדיוק השמן המצוי), התפריט הזה יהווה שינוי קיצוני מדי בשבילכם. הגוף לא רגיל לזה. הוא יתגעגע לסוכר. הוא יתגעגע לפחמימות, לשומנים, והוא יפעיל עליכם את כל המניפולציות שהוא מכיר ויכול. אומרים שהכל בראש, אבל גם לגוף יש מה להגיד, וזה יתבטא ברעב, מצבי רוח משתנים ועוד. הרבה פעמים, אם לא יודעים לאזן את התפריט נכון ולהכניס פה ושם גם מאכלים ש"אסור", בשלב כזה או אחר יגיע בולמוס. החסך של הגוף שלכם הוא חסך אמיתי. 
נכון, יש אנשים בודדים שיכולים להתמודד עם הקושי הזה, והם מסוגלים להחזיק ככה גם שנה או שנתיים, הם מתרגלים. אבל רוב רובם של האנשים - יקרוס בשלב כזה או אחר.
מצד שני, אם תעשו שינויים קטנים מדי כמה ימים או שבועות, אתם תראו שהרבה יותר קל לכם להסתגל ולהתמודד עם השינויים. 
דוגמאות לשינויים אפשריים, כדאי לבחור ב2-3 ולא בכולם יחדיו:

1. להפסיק לשתות משקאות ממותקים, ולהתחיל לשתות הרבה מים (אפשר גם בתור התחלה משקאות דיאט, אך פחות מומלץ מן הסתם). ידוע אגב, שאדם שרגיל לשתות כל יום כוס (או בקבוק קטן, לא זוכרת בדיוק) של קולה, למשל, ויוריד אותה מהתפריט - יכול לקזז (או להוריד ממש) 2-3 ק"ג בשנה. רק מהשינוי הקטן הזה.
2. לאכול כמויות קטנות יותר. אותו אוכל, אבל כמות קטנה יותר. לדוגמא להגביל את האוכל לצלחת אחת קטנה, או לחלק את הצלחת ל- 1/2 ירקות, 1/4 פחמימות ו- 1/4 חלבונים. אופציה אחרת - להגביל כמויות לפי כמות מדודה, לפי העין/כוס. 
3. לאכול לאט יותר, להניח את הסכו"ם בין הביסים. מוכח שאנשים שאוכלים לאט יותר, אוכלים פחות כי מאפשרים לגוף לאותת שהוא שבע, מה שלוקח זמן (כ- 20 דק'). רק מלהחליט שאתם מניחים את הסכו"ם כדי לאכול לאט יותר, אתם יכולים רק להרוויח.
4. להגביל מוצרים מתוקים כמו שוקולדים, עוגות ועוגיות, למשל לפעם בשבוע / פעם בשבועיים / כמות קטנה מאוד פעם ביום (כמו קוביית שוקולד, או מריחה של כפית שוקולד על פרוסת לחם קל בערב כקינוח).
5. לעבור בכלליות מפחמימות ריקות לפחמימות מרוכבות. למשל מאורז לבן לאורז מלא, מקמח לבן לקמח מלא. או לחלופין לעבור למשל מלחם רגיל ללחם קל. 
6. להחליף מתוקים בפירות, ירקות או מעדנים קלים.
7. להחליט על קווים מנחים אם אתם אוכלים בחוץ בקביעות, למשל אם אוכלים מקדונלדס - לוותר על צ'יפס ולבחור בסלט ליד ההמבורגר. לא להגדיל את המנה. במסעדות - להגביל מנות מסוימות שמנות מאוד (למשל פסטות בשמנת).
8. להחליט על 2-3 מזונות שמהם אתם מעדיפים להימנע, לדוגמא גבינה צהובה, או מאכלים מטוגנים בשמן עמוק.
9. להמעיט בשתיית אלכוהול. 
10. לאכול לפחות ירק אחד בכל ארוחה.
11. לבשל פעמיים בשבוע (לאנשים שלא מכינים לעצמם אוכל בכלל).

וכו' וכו'...כמובן שהכל תלוי בכם ובהרגלים שלכם. כל אחד והנקודות הקשות שלו. יש כאלו שהבעיה שלהם היא מתוקים, וצריך להתייחס לזה בנפרד, ויש כאלו ששוקולד בכלל לא ידבר אליהם והבעיה שלהם היא כמויות האוכל. ויש כאלה (כמוני), שהבעיה שלהם היא הכל מהכל. פשוט הרגלים גרועים - כמויות גדולות מדי, אוכל לא בריא ולא נכון, הרבה פחמימות ריקות, מתוקים, אכילה מרובה בחוץ וכו'. 

בגדול, יש הרבה שינויים אפשריים, ובמקום לצפות ממכם "לעכל" (בחירת מילים שנונה..) את הכל ביחד, תבינו שזה שינוי משמעותי והוא הולך לקחת זמן. תנו לעצמכם את הזמן היקר הזה, להסתגל, ללמוד מחדש. 

נכון, בהתחלה אולי לא תראו תוצאות כל כך מהר, אבל לאט לאט לפי הזמן שמרגיש לכם נכון, תוסיפו עוד שינוי ועוד שינוי, ולבד תראו שהרבה יותר קל לכם ונכון לכם. 
צריך גם להיות אמיצים, במובן זה שהסביבה (בעיקר זו הישראלית), תיטה לבקר אתכם על הבחירה שלכם. מבחינת הרבה אנשים, דיאטה זה הכל או לא כלום. מצפים ממכם או לרדת מהר, או שיתאכזבו מכם. אז תזכרו - אתם עושים את השינוי הזה אך ורק בשביל עצמכם, וזה לא משנה מה הסביבה חושבת או אומרת עליכם. חשוב רק שאחת ולתמיד, באמת תצליחו בשינוי הזה. וזה ממש לא משנה אם זה ייקח גם שנה או שנתיים.

פעילות גופנית:

כתבתי על כך קצת בפוסטים על שגרת האימונים שלי, אבל אני רוצה לחזור על זה גם כאן.
אני טיפוס שאוהב אתגרים, ותמיד כשהתחלתי "דיאטה" ויחד איתה פעילות גופנית, עשיתי את זה בצורה די קיצונית. זה אומר להירשם לחדר כושר, להגיע 3-5 פעמים בשבוע, לבצע אימון אירובי שנמשך 45-60 דק', ואחרי זה עוד אימון אנאירובי שכלל איזה 7-8 תרגילים. לחלופין להגיע לחוגים כאלה ואחרים, ללכת לרכב על אופניים.. זה בכלל לא משנה. מה שחשוב הוא שכל הסיפור היה לוקח שעתיים כל פעם, גם אם זו הליכה בחוץ. זה תמיד היה יחסית דרסטי, ותמיד העלתי את רמת הקושי מהר מדי. כל זה אגב, הרבה פעמים בתמיכה של אנשי מקצוע, שנוהגים לזרוק מתאמנים ישר למים העמוקים.  הייתי מתמידה ואז היו ימים של "זמן נשי", או סתם כאב ראש, או מבחן באוניברסיטה או סתם מוקד לחץ, ולא הייתי יכולה להגיע. הפעם הבודדת הזו, תמיד פתחה לי מעין "תיבת פנדורה". מצאתי לעצמי תירוץ אחד, בפעם הבאה גם אמצא לי עוד אחד. אני עייפה מדי / לא מרגישה טוב / יש לי יותר מדי דברים לעשות וכן הלאה. הברזה אחת מובילה להברזה נוספת, ואין מה לעשות - כשלא מצליחים לשמור על שגרה, לא מתמידים. "למי בכלל יש כוח להתלבש, להתאמן איזה שעתיים, אח"כ עוד להתקלח... והגוף, כשהוא לא בכושר, מרגיש עייף. וכואב. וזה לא כיף, ומשעמם... והשרירים תפוסים... אז עזבו אותי, עדיף לשבת מול הטלוויזיה ולנוח, אני אלך מחר.... "
מוכר?
הבעיה היא, כמו בתזונה, שאנחנו קופצים מהר מדי לעולם הספורט ומנסים להנות ממנו כמו אנשים שכבר נמצאים בכושר, אבל בלי שיש לנו שום הכנה מוקדמת. אתם חושבים שהחבר שלכם שהולך 5-7 פעמים בשבוע לחדר כושר, התחיל משם? או שג'ניפר אניסטון סתם ביום בהיר אחד התחילה לרוץ על החוף (תחביב ידוע שלה)? לא. זה משהו שצריך לבנות בהדרגה. אם אתם ישר קופצים למים העמוקים, הגוף שלכם לא יתמודד טוב, וכמו עם התזונה, גם כאן המוח שלכם כבר ידע להפעיל עליכם מניפולציות נבזיות.. ולרוב הוא ינצח. כי זה פשוט לא הגיוני להתחיל מאימונים מפרכים, גם אם בסופם של אימונים בודדים כאלו הרגשתם על פסגת העולם כי השגתם משהו.
ההסתכלות, בעיניי, צריכה להיות לטווח הרחוק. איך אני מגיעה למצב שבו אני נמצאת בשגרה אמיתית של פעילות גופנית? שבו אני קמה 3 פעמים בשבוע והולכת לפעילות הספורטיבית האהובה עליי, שבו אני נמצאת בכושר אמיתי?
המטרה היא לא לצלוח אימונים במשך חודש או חודשיים, או אפילו שנה שעליה התחייבתם בחדר הכושר.
המטרה היא להגיע למצב שבו אתם תתאמנו כל חייכם. כי זה השינוי המיוחל. לא שנה, לא שנתיים, כל החיים.
אז מאמן חכם שפגשתי בחדר הכושר הנוכחי שלי, בשם שי, אמר לי משפט פשוט - יש לך את כל החיים להתאמן. עזבי, תתחילי בקטן.
מה זה אומר בקטן? זה אומר קודם כל ליצור שגרה של הגעה בכלל לחדר הכושר, ושל שיפור סיבולת לב ריאה.
זה אומר קודם כל להתחייב עם עצמי, להגיע לפחות 3 פעמים בשבוע ולבצע פעילות אירובית. זה יכול להיות חצי שעה, או ארבעים דקות, אבל חשוב גם מאידך לא להגזים ולהתחיל משעה שלמה, וגם לא לעשות איזה 10 תרגילים אנאירוביים. בשביל זה גם אין לאף אחד מכם תירוצים (אני אשמע כמו תקליט שבור, אבל גם לזה יש פוסט....).
אל תשתגעו. 
הוא גם בדעה (ואחרי שהרהרתי בנושא זמן מה, אני מסכימה איתו לחלוטין), שהשלב הראשון צריך להיות ליצור שגרה של פעילות אירובית מספר פעמים בשבוע (לא 5 פעמים, אלא 2-4), להתחיל נטו מהליכה/אליפטי, ולא מהגעה לחוגים. הסיבה היא שאנחנו מנסים ליצור איזושהי שגרה. בהתחלה זה לא כיף כל כך, זה נכון וידוע. עד שהגוף מתחיל להסתגל ולשתף פעולה, ופתאום משתחררים אנדורפינים וכל העסק נראה הרבה יותר נחמד. מעבר לכך, חוגים תקועים בשעות מסוימות, ויהיה לכם הרבה יותר קל לתרץ למה אתם לא הולכים, כשהשעה מקובעת. כשזה בסה"כ הליכה, אין לכם תירוצים לעצמכם - אתם יכולים לעשות את זה בכל שעה, גם אם זה ב- 3 בלילה. הליכה, להזכירכם, לא עולה כלום, רק צאו מהבית ולכו. גם אם זה "רק" 20 דק' או אפילו 500 מטר, לכו. העיקר ללמד את המוח והגוף שגרה חדשה, הרגלים חדשים.
אתם יכולים לצרף 3-4 תרגילי אנאירובי אבל אל תגזימו, כדי שהאימון יהיה קליל ולא כזה שתחששו ממנו, מהעומס שלו.


הרבה מכם יגידו - אבל זה משעמם. נכון, צודקים, בעיקר בהתחלה. זה לא קל בכלל, ובכל זאת כתבתי פוסט שלם בנושא - "איך לשרוד אימון אירובי בחדר הכושר ולהתמיד". כדאי לקרוא :)


בהמשך אתם תתחילו להרגיש לבד שהכושר שלכם משתפר, שהגוף שלכם פתאום דורש את הוצאת האנרגיות הזו, לצורך קבלת אנרגיות מסוג אחר.. שאתם פתאום נהנים, שאתם רואים לאט לאט את הגוף משתנה.


חשוב - אל תצפו לתוצאות מהירות! כאמור, זו לא הדרך. תוצאות מהירות יובילו להפסקת התהליך, רוב הסיכויים הם שלא תצליחו להתמיד לאורך זמן. זה אומר גם שכדאי לכם להזניח את המשקל ומדדים אחרים, ופשוט לחיות את החיים. 
כתבתי פוסט בעבר על הסיבה למה משקל הוא לא מדד יעיל לבדיקת מידת ההצלחה בדיאטה, ואמנם שם המלצתי כן למדוד היקפים או אחוזי שומן, אך בשלב ראשון - אני חושבת שכדאי רק לקחת מדדים ראשוניים ואח"כ פשוט לחיות את החיים בדרך החדשה שלכם, צעד אחרי צעד. השלב הראשון נועד להשיג שגרה מסוימת ולא לקבל תוצאות מהירות. התוצאות יגיעו בהמשך, הן יהיו מעין "תופעת לוואי" של השינויים שביצעתם. 


בשלב הבא, תוכלו להוסיף עוד שינויים (כפי שמרגיש לכם נכון, אין כאן תשובה נכונה ואין הנחיות ברורות, כל אדם לגופו, רק תיזהרו מהטלת קושי רב מדי על עצמכם), לבחור בפעילות גופנית חדשה (אחרי שתרגישו שהשגתם שגרה בריאה), להוסיף תרגילי אנאירובי וכו'. 


בסופו של יום, צריך הרבה סבלנות. צריך תמיכה מהסביבה, וצריך בעיקר אומץ. אומץ ללכת בדרך אחרת, קצת שונה, כזו שהיא לא "זוהרת", מושכת... הרי אתם לא תראו בד"כ כתבות על אנשים ששינו את אורח חייהם, "סתם" ככה בעקבות שינוי עצמי. תמיד זה צריך להיות בגלל שיטה מסוימת, דיאטה מסוימת... הפרסום עיוור אותנו, כשהתשובה שאנחנו מחפשים תמיד נמצאת מתחת לאף שלנו. סבלנות. מידתיות. לקחת דברים לאט.. ומתוך רצון אמיתי, מתוך החלטה שלמה.
זה לא יהיה קל, וצריך להיות מוכנים שהחיים שלנו ישתנו, ולקבל בידיים פתוחות את השינויים, כל אחד בעיתו. אבל בסוף אתם תודו לעצמכם.

*לקוח מ- Pinterest

חשוב לי לציין שכל מה שכתבתי בפוסט (כמו בכלל בבלוג), מתייחס לניסיון האישי שלי, ולסיפורים אישיים שאני מכירה. אין לי ספק שיש מקרי הצלחה מיוחדים בזכות כל מיני שיטות, אבל הם בד"כ נדירים מאוד ולכן בעיניי הם לא רלוונטיים. 
בכל מקרה זה לא משנה איך - העיקר שתהיו בריאים, תאהבו את הגוף שלכם, תהיו שמחים ומאושרים. זה הכי בנאלי, אבל אלו הדברים החשובים בחיים.

*נתקעתם במשקל? כל הסיבות למה ואיך להמשיך את תהליך הירידה

מי שקורא את הבלוג שלי קבוע, יודע שני דברים:

א. אני לא חסידה של משקל כמדד. אמנם הפוסט נקרא "נתקעתם במשקל", אבל הכוונה היא כמובן לירידה שמתבטאת גם באחוזי שומן ובהיקפים. יש סיכוי לא רע שנדמה לכם שנתקעתם במשקל, אבל המשכתם לרדת באחוזי השומן או בהיקפים. לכן, בין היתר, מומלץ מאוד להשתדל למדוד את עצמכם בכל דרך אפשרית כדי לדעת האם באמת אתם תקועים או שסתם נדמה לכם. 

ב. גם אני בעצמי נתקעתי בשבועיים האחרונים מעט (אך ירדתי אחוז בשומן). אז רציתי להתייחס לשאלה הכה מעצבנת הזו - 

למה אנחנו נתקעים במשקל?!

חשוב להבין, שהיתקעות במשקל (שנקראת גם "פלאטו" ) היא תופעה מאוד מאוד נפוצה במהלך ירידה במשקל, וצריך לקבל את העובדה שככל הנראה היא תקרה גם לכם. זו תופעה מעצבנת, אבל יש דרכים לפתור אותה.

קודם כל, חשוב לאבחן מתי התרחשה ההיתקעות הזו, ובעקבות מה. 

אם ההתקעות היא ממש מתחילת התהליך ואתם לא רואים שום ירידה במשקל:1. רצוי לרשום יומן אכילה ולבדוק - האם באמת פעלתם לפי התוכנית שלכם? אנחנו נוטים הרבה פעמים לנשנש ולשכוח מזה. מה לעשות - חתיכת הלחם שסתם הכנסתם לפה כי הרגשתם רעבים, התפוז הזה שאכלתם כנשנוש מעבר לתפריט ("כי הוא בריא, זה פרי!"), 2 קוביות השוקולד האלו, חתיכת הנקניק שהוצאתם מהמקרר, הביסקוויט עם התה... כל אלו מתווספים ביחד להרבה מאוד קלוריות (כן, גם התפוז!). מדובר כמובן על מצב שבו אתם לא אוכלים משהו אחד, אלא זה "משהו אחד" לאורך כל היום, שוב ושוב. פעם אחרונה שהייתי בגן, לימדו אותי ש- 1+1 = 2. . ו- 1+1+1+1....... אתם יודעים בדיוק לאן זה הולך :). אם אתם מנשנשים כל היום, יש סיכוי גדול מאוד שאתם מדחיקים זאת ונוטים לשכוח מה אכלתם. 

2. האם ביצעתם שינוי אמיתי? האם יש לכם תפריט קבוע ומסודר, או לפחות הנחייה ברורה מה לאכול מאיש מקצוע כזה או אחר? או שאתם מבצעים דיאטה על דעת עצמכם?
לא מספיק ששיניתם את האוכל מג'אנק לאוכל בריא (למרות שזה שינוי מבורך!), חשוב גם לשנות את הכמויות. גם אוכל בריא יכול להיות מאוד משמין. בשורה התחתונה זה עניין של מאזן קלורי - אם הוצאתם ("שרפתם") יותר קלוריות ממה שהכנסתם לגוף, אתם תרדו במסת הגוף. אם אכלתם כמה פרוסות לחם מחיטה מלאה עם דגנים, גבינה רזה בכמות גדולה, ירקות עם לא מעט שמן עליהם או ים של רוטב, תפוחי אדמה, בשר וכו' וכו' -אם אתם לא מודעים לכמויות באופן כללי, ולכמות הקלוריות שאכלתם באופן פרטי - יכול מאוד להיות שהתפריט שלכם פשוט לא רזה כמו שחשבתם. כעיקרון, רוב הדיאטנים ממליצים על דיאטה שבין 1200 ל- 1800 קלוריות ליום, כשיש הבדל בין גברים לנשים, בין רמות הפעילות שלכם, ופשוט בין אנשים לאנשים, כי חילוף החומרים משתנה מאדם לאדם. 

3. חילוף חומרים נמוך - יכול להיות שביצעתם הרבה דיאטות בעבר, או שמבחינה גנטית חילוף החומרים שלכם נמוך. אם אתם בטוחים שאתם עושים הכל כמו שצריך - יכול להיות שכל מה שאתם צריכים זה סבלנות. הגוף צריך להתאקלם לשינוי, ואם התזונה שלכם (ורצוי שתהיה מלווה בפעילות ספורטיבית, כמובן) מתאימה לכם - זה רק עניין של זמן עד שתראו תוצאות. מומלץ גם לשתות כמויות גדולות של מים, להם יש כמובן סגולות מדהימות - בין היתר - העלאת קצב חילוף החומרים .

במידה ונתקעתם באמצע התהליך (לפי מחקרים, בד"כ 3 שבועות אחרי תחילת הדיאטה, אך גם בהמשך)

1. כמו שכתבתי לעיל - יש מקרים שאנחנו פשוט לא סופרים את כל התוספות מסביב. גם אם אנחנו חושבים שאנחנו אוכלים את מה שצריך, אולי הוספנו רוטב מאוד שמן לסלט, אכלנו לא מעט זיתים לצד האוכל, אכלנו קינוח קטנטן, אכלנו כמות גדולה משצריך, שתינו כוס יין, אכלנו ענבים....... הדברים הקטנים מסתכמים הרבה פעמים במאות ואלפי קלוריות. יש לנו את הנטייה שלא לספור. חשוב שתהיה לכם את המודעות לכל דבר שאתם אוכלים. אם אתם מוצאים את עצמכם נוטים להדחיק/לשכוח - דאגו לרשום יומן אכילה מסודר, ובו תרשמו כל דבר שנכנס לפה. כן, גם את  2 הזיתים האלו שנראים לגמרי בלתי מזיקים.

2. רצוי מאוד לשים לב גם לכמויות. לפי מחקרים, רוב האנשים נוטים להגדיל את הכמויות עם הזמן. אז בימים הראשונים מדדתם שכוס אורז היא באמת כוס אורז. אבל האם היום, כמה חודשים אח"כ, הכוס הזו היא עדיין באותו גודל, שאתם מודדים "לפי העין"? כמובן שאין צורך למדוד מדי יום אם אתם רגילים, אבל כדאי מדי פעם לבדוק את עצמכם. כמובן, אם כתוב לכם לאכול "פרי" אחד זה לא אומר שאתם צריכים לחסל את כל האבטיח העצום הזה.... 

3. יכול להיות שהגוף פשוט התרגל. אם התרגלתם לדוגמא לאכול 1500 קלוריות ליום, יכול להיות שהגוף נכנס ל"סט פוינט" (Set Point). זהו מצב שבו הגוף נכנס לאיזון מחודש. יכול להיות שהגוף יתרגל להתקיים לפי כמות של 1500 קלוריות, ובכמות זו הוא לא ירד או יעלה במשקל. כדי לצאת מהמצב הזה, צריך לעשות אחד מהשלושה: א. לבצע פעילות גופנית בתדירות או עצימות גבוהה יותר. ב. להוריד בצריכת הקלוריות (תמיד בהתייעצות עם איש מקצוע, בבקשה). ג. לנסות לשנות את האוכל שאתם אוכלים לאוכל שונה. אפשר לאכול את אותה כמות קלוריות אבל לשנות את סוג האוכל עצמו או את מאזן אבות המזון (לאכול פחות שומן, יותר חלבונים וכו'). 

4. עשיתם דיאטת כסאח? אתם מכניסים את הגוף שלכם לסטרס. הוא נכנס למגננה ואוגר כל קלוריה שהוא יכול לשאוב מהאוכל שאתם מכניסים, כי מבחינתו נכנסתם לסיטואציה של רעב, והוא צריך לעשות הכל כדי לשרוד. הפתרון - להתחיל לאכול מאוזן ובכמות בריאה והגיונית. 

5. ירדתם בהתחלה מהר ועכשיו אתם יורדים אבל לאט? צר לי ידידיי, כל עוד אתם יורדים זה מצוין (כן, גם לי לוקח זמן להפנים את זה לעיתים). קצב ירידה רצוי הוא חצי קילו עד קילו לשבוע. אם הורדתם בהתחלה 2-3 ק"ג מדי שבוע, סביר להניח שזה רק בגלל שזה ההתחלה ו/או בגלל עודף משקל גבוה. נכון שבכל מיני תוכניות כמו "לרדת בגדול" הם יורדים בקצב הזה, אבל זה בגלל שהמשטר שלהם מאוד קיצוני (לדוגמא 6 שעות ספורט ביום). אם אתם יורדים אתם בדרך הנכונה. המשקל הזה לא התווסף לכם תוך יום אחד והוא גם לא ירד תוך אחד!

6. אולי משעמם לכם ואתם נוטים להכניס אוכל אחר על דעת עצמכם מבלי להתחשב בשינוי הקלורי. אם אתם בדיאטה מונוטונית יחסית ואין לכם מגוון - יכול להיות שאחרי תקופה תתחילו לחפש תחליפים. אם אתם באופן קבוע מחליפים את חזה העוף הבודד הזה לחתיכת אנטריקוט או קציצות (מטוגנות), אמנם זה חלבונים אבל הערך הקלורי שונה. שימו לב למה שאתם מכניסים לפה, וכמו בהמלצות הקודמות - רצוי שתרשמו יומן אכילה מסודר.

7. אגירת נוזלים - הגוף כל הזמן אוגר נוזלים, וזה מתבטא בעלייה במשקל ולעיתים גם בנפיחות בבטן. אצלנו הנשים, תוכלו לראות שינויים כאלו במשקל לפני ואחרי המחזור, אצל נשים מסוימות אפילו עד 5 ק"ג!

8. פעילות ספורטיבית. האם יכול להיות שביצעתם בעבר יותר פעילות? אולי בתחילת התהליך הסתמכתם בעיקר על הספורט, ועכשיו הגוף שלכם התרגל אליו? נסו לעשות השוואה בין הספורט שעשיתם בתחילת התהליך לעומת המצב כיום. מה השתנה? האם שיניתם מעט את העצימות בתקופה האחרונה? התייעצו עם איש מקצוע.

במידה ונתקעתם בסוף התהליך, ממש 2-3 ק"ג לפני היעד:

1. יכול להיות שהגוף שלכם מרגיש נוח במשקל הזה. לפי מה קבעתם את משקל היעד? האם זה בגלל שכך שקלתם בסוף התיכון, ונראה לכם הגיוני להיכנס לאותו ג'ינס מאותה תקופה? במילים אחרות, חשוב שנקודת היעד שלכם תהיה ריאלית לפי גילכם, מינכם ומבנה גופכם (אחוזי שומן, מבנה גוף רחב/צר וכו'). אם את רחבה יחסית ואת 1.70, את לא יכולה לשקול כמו הדוגמנית הזו שאת נורא אוהבת שהיא רזה וגבעולית ושוקלת 55 ק"ג. מה לעשות, בשבילך אולי יתאים שתהיי 70 קילו, ועדיין תהיי יפהפייה. במילים אחרות - פרופורציות! בכלל, אני רוצה בשלב מסוים להתייחס לכל עניין התרבות בטלוויזיה/פרסומות/מגזינים וכו' שמשפיעה על הדימוי העצמי ועל השאיפות שלנו. 

2. כל מה שכתוב למעלה, גם כאן רלוונטי כמובן. בסופו של דבר גם צריך סבלנות, מה שחשוב זה התהליך שעברתם והדרך שבה אתם הולכים, דרך של בריאות והגשמה עצמית. של הקניית הרגלים בריאים גם לכם וגם לסביבה שלכם. של חיים בריאים ומלאי חיוניות. 2-3 ק"ג הם כבר פחות חשובים לעומת כל מה שאתם מרוויחים מהתהליך, ואולי כדאי בשלב מסוים להשלים איתם, בהנחה וניסיתם הכל. הכי חשוב שתהיו מאושרים עם עצמכם. 

ובאופן כללי, סיבות נוספות שיכולות להיות לאי ירידה במשקל -

1. בעיות פיזיולוגיות שונות - תמיד כדאי לבצע בדיקות סדירות אצל הרופא שלכם. יכול להיות לדוגמא, שיש לכם בעיה הורמונלית או ירידה בתפקוד בלוטת התריס, המשפיעה באופן ישיר על המשקל וברמות בעייתיות אף גורמת לעלייה במשקל.

2. תרופות קבועות - ישנן תרופות עם תופעות לוואי שקשורות בהשמנה ו/או באגירת נוזלים. התייעצו עם הרופא שלכם. 

לסיכום, חשוב להיות מודעים לתהליך, להבין אותו, את התיאוריה מאחוריו. לוודא שהוא באמת מתאים לכם, לאופי שלכם, לחיי היום יום שלכם. אם תהיו מודעים - תצליחו לעלות על כל בעיה ולפתור אותן, כולל בעיה של היתקעות במשקל.

הכי חשוב בעיניי - סבלנות. יכול להיות שתיתקעו במשקל שבוע, שבועיים, אבל אם תמשיכו בתהליך ותוודאו שאתם מבצעים אותו כראוי ולפי התאמה מקסימלית אליכם - אתם תראו תוצאות וזה רק עניין של זמן. יכול להיות שהתוצאות יתבטאו בהיקפים / חיטוב אך לא במשקל, ולכן כאמור חשוב למדוד את עצמכם בכמה דרכים שונות. 

בהצלחה!

*האם כל אחד יכול להצליח בדיאטה? התשובה שלי תפתיע אתכם...

אחד המשפטים שאני תמיד שומעת / רואה / קוראת מכל מיני אנשי מקצוע שמתעסקים בדיאטות ואורח חיים בריא, הוא "כל אחד יכול לעשות את זה" / "כל אחד יכול להצליח!".

אני חושבת שאף אחד לא עצר אף פעם לחשוב ולשאול - האם באמת כל אחד יכול להצליח בדיאטה? האם כל אחד יכול לשנות את אורח חייו? 

התשובה שלי היא "לא". נכון, זו לא התשובה שכולם רוצים לשמוע. היא לא מעלה תקווה בליבו של כל אחד, אבל זו האמת האישית שלי. עם זאת, התשובה קצת יותר מורכבת מה"לא" הזה. 

אני חושבת שכעיקרון, כל אחד יכול להצליח בדיאטה, אבל לא במצב הקיים. לפני שמתחילים בדיאטה, הרבה מאוד אנשים זקוקים לעשות סוויץ' במוח, אבל לא סתם. מדובר על עבודה עצמית אינטנסיבית - לעבוד על הנפש, על ההערכה העצמית, על הדרך שבה הם רואים את עצמם.

חשוב לי להדגיש - הפוסט הזה אינו מתכוון לדבר על אלו שרוצים להוריד 5-10 ק"ג. אלו, שבסה"כ אורח החיים שלהם בריא ותקין והם בסה"כ השמינו מעט. אני מדברת כאן על אנשים עם הפרעות אכילה של ממש או בעיית השמנה רצינית. כאלו שניסו להרזות כל החיים שלהם ולא הצליחו. או הצליחו בתהליך הירידה אבל לא הצליחו לשמור על התוצאה, ועלו הכל בחזרה (ובד"כ עם ריבית...). 

אני חושבת שאדם זקוק להתנהג בטוב לב כלפי עצמו כדי להצליח. רוב האנשים בסיטואציות שאנחנו מדברים עליהם, מתעבים את עצמם, את הגוף שלהם, את חוסר השליטה שאליו הם הגיעו. הרבה פעמים אנחנו לומדים את זה מההורים שלנו, לפעמים זה יהיה מהסביבה, מהתרבות ההוליוודית למיניה.
כמה פעמים קמתם בבוקר ואמרתם לעצמכם שאתם שונאים את עצמכם. שנמאס לכם. שאם רק תהיו רזים, יפים ומקסימים כל הבעיות שלכם יפתרו כאילו ולא היו. תהיו מאושרים, ככה פתאום.
כמה פעמים הורגלתם לחשוב שכאנשים שמנים, לא מגיע לכם להיות מאושרים. "אם רק תרדו במשקל......תהיו יפים. תהיו מצליחים. כולם יאהבו אתכם".

יש כמה בעיות מהותיות עם המחשבות האלו.
ראשית, אם (וכמעט בטוח שזה מה שקורה) אתם אוכלים באופן רגשי ולא רק עקב רעב, האכילה רק תגרום לכם להרגיש רע יותר עם עצמכם. זה מעגל אכזרי. אתם מוצאים את עצמכם אוכלים איזו פיתה שהוצאתם מהמקפיא, בלי ששמתם לב אפילו. ואיזה קוראסון, או בורקס. והוספתם לזה עוד כמה פירות. למעשה, מה שקרה כאן הוא שאכלתם מתוך אמונה שהאוכל יגרום לכם להרגיש טוב יותר עם עצמכם. שהוא יגרום לכם לא לחשוב על הבעיה ופתאום תהיו מאושרים.
זה נכון, במידה מסוימת - הרבה אנשים מגלים שכשהם אוכלים, פתאום הם מרגישים יותר טוב. הם לא חושבים בזמן האכילה על הבעיות האישיות שלהם, הם פשוט נהנים מעצם האכילה.
הבעיה היא, שברגע שאוכלים, אם ובהנחה שקיים תיעוב עצמי - לא רק שהייתה לכם בעיה לפני האכילה, משהו שקשור בחיים שלכם, אלא שעכשיו נוספה לכך בעיה נוספת - אכלתם ואתם מרגישים רע עם עצמכם כי אכלתם, כי לא שלטתם בעצמכם, ופתאום אתם מתעבים את עצמכם עוד יותר ("אני לא אצליח בחיים" / "אין לי שליטה על עצמי" / הגעתי לתחתית" / "אני מגעיל/ה את עצמי" וכן הלאה)... ולכן אוכלים עוד.
כל החשיבה הזו של אכילה כפותרת בעיות, לא עזרה , נכון?

הבעיה היא שאנחנו מאמינים שאם רק נאכל מספיק, אם רק נתעב את עצמנו מספיק, פתאום משהו ישתנה ונהיה מאושרים. כולנו יודעים טוב מאוד - אם זה היה עובד, כולנו היינו רזים, מאושרים ושמחים ממזמן. האוכל הוא רק דרך לגרום לרגשות השליליים שלנו להיעלם. אצל אנשים אחרים זה יהיה שופינג, אלכוהול, סיגריות, סמים.... זה לא משנה מה זה, זו התמכרות, ואני מבטיחה לכם שלכל אחד יש התמכרות כזו או אחרת. יש אנשים שלמזלם ההתמכרות שלהם היא ספורט, ואז הם מרוויחים פעמיים.... מאידך, יש כמובן אנשים עם כמה וכמה התמכרויות בו זמנית. 

אצל אנשים עם הפרעות אכילה והשמנה גדולה ו/או קיצונית - המעגל הזה כמעט תמיד יהיה קיים. כמובן שקשה מאוד לשנות אותו. זה אומר להתחיל להתייחס אל עצמנו בכבוד. בהערכה. לרצות לתת לגוף שלנו מתנה של גוף בריא ואכילה בריאה, ולהבין שהאוכל לא יפתור כלום. מעבר לזה, עצם זה שנהיה רזים לא יפתור כלום. הבעיות שלנו היו שם, וישארו שם.
אם רק תסתכלו על אנשים רזים - כמה כאלו אתם מכירים שהם באמת באמת מאושרים? האם אתם מכירים בן אדם שאין לו בעיות? שהוא מאושר כל חייו? לא קיים כזה דבר. גם הדוגמניות היפות ביותר, השחקנים הסקסיים ביותר - לכולם יש "אישיוז". בעיות כאלו ואחרות. זה חלק מהחיים. (מנגד, אני בטוחה שכל אחד מכם יכול לתת שמות של לפחות 5 אנשים מפורסמים, שמנים אך נאהבים ומוערצים מאוד. מה שאומר שהשומן הוא לא מה שמבדיל אותם מהשאר, נכון?). אז יש אנשים שלמדו להדחיק את הבעיות בעזרת אוכל. יש אנשים שלמדו להדחיק בעזרת סמים, אלכוהול. עם זאת,ברור שהדרך היחידה לפתור את אותן בעיות או קשיים בחיים, היא להתמודד באופן ישיר עם הבעיה. זה אומר להתמודד עם רגשות לא נעימים וקשים. ללכת לפסיכולוג, אם צריך. לדבר עם חבר/ה. לכתוב למגירה (או לבלוג). לחפש קבוצת תמיכה. או כמובן, להבין שלכולם יש בעיות כאלו ואחרות, וזה בסדר.

הבעיה עם רוב האנשים השמנים היא שאחת הבעיות שלהם היא הערכה עצמית נמוכה. הרבה מאיתנו גדלנו לחשוב, כאמור, שאם רק נהיה רזים נהיה מאושרים. אם רק הרגליים הגזעיות האלו היו מחוטבות, אם רק היינו מצליחים להוריד את הצמיג הזה... זה מעיק. למה שלא יגיע לנו להיות מאושרים בלי קשר למצב הפיזי?
אם היה לכם ילד קטן, שהיו מציקים לו, או שהיה מתחיל לשנוא את עצמו ולהאמין שלא מגיע לו לזכות, לנצח, להצליח - הייתם פונים אליו בגישה של "נכון, לא מגיע לך כלום עד שתהיה מושלם"? או שהייתם אומרים לו שמגיע לו הכל, מגיע לו שיעריכו אותו, יאהבו אותו.. מגיע לו אהבה ושמחה למרות שהוא לא מושלם?
התשובה ברורה, ואם לא הבנתם לאן אני חותרת - אז הילד הזה הוא אתם. למדנו להתייחס אל עצמנו במעין רשעות. בצורה שלא מאפשרת לנו להבין שאף אחד לא מושלם. שזה בסדר אם אנחנו בעודף משקל. שזה בסדר שאנחנו נראים קצת אחרת. כל אחד שונה בדרך אחרת. לכולנו מגיע להיות נאהבים, להצליח, להיות מאושרים.

השינוי המיוחל, יגיע רק מעצם זה שנאהב את עצמנו. שנרצה לתת מתנה לגוף שלנו, למי שאנחנו. שנרצה להיות בריאים, קלילים יותר. אני מאוד מאמינה שמי שעושה את התהליך מתוך תיעוב עצמי, פשוט לא יצליח. זה לא עובד.
כאן אני גם חוזרת לאחד הפוסטים הראשונים שכתבתי - תנסו להבין עם עצמכם מהי הסיבה שבגינה אתם עושים את השינוי הזה. אם הסיבה היא לא סיבה חזקה דיה, רוב הסיכויים שלא תצליחו.

כמובן שיש מקרים יוצאי דופן, אין לי שום כוונה להכליל כאן או לקבוע חוקים ברורים. כמו שציינתי כבר, כל אחד והדרך שלו, כל אחד עושה את הדברים בצורה אחרת. אבל בשורה התחתונה, אלו שראיתי שהצליחו לשנות את דפוס החיים שלהם, את הדרך בה הם חייו, את ההרגלים הלא בריאים - הם אלו שהתייחסו אל עצמם באהבה, שקיבלו את עצמם.
יש אנשים שכמובן בוחרים בדרך של ניתוחים כאלו ואחרים, וכך הם לא משנים את החשיבה אך נאלצים לשנות את האכילה "בכוח". אין ממש ברירות. אני לא מלינה על אותם אנשים, יש כאלו שזה הפתרון הטוב ביותר עבורם, וזה בסדר גמור. לא כל אחד מסוגל בכל שלב בחיים להתמודד עם הבעיות שלו. אני חושבת שאם יש סיכונים בריאותיים רציניים, ועדיף לבצע את הניתוח - אז אולי באמת זה כדאי. 

אולי זה לא הפוסט הכי מעודד, אולי חלקכם קוראים את זה וחושבים עכשיו לעצמם - "כן, ממש... אם זו הדרך אז לא אצליח לעולם", אבל זוהי האמת האישית שלי. ואני מאמינה בגדול, שכל אחד יכול - אבל זה תלוי בו. זה לא רק יישום של דיאטה יבשה ביומיום, זה דורש הרבה מעבר לכך.

אני בטוחה שחלקכם אומרים לעצמכם עכשיו שיש לכם בעיות גדולות יותר, ואין לכם זמן לטפל בעצמכם נפשית. כאן זה המקום להזכיר את עניין סדרי העדיפויות - אני חושבת שקריטי מאוד לשים את שינוי אורח החיים באחד מהמקומות הראשונים בסדרי העדיפויות, אם לא הראשון. מי שלא נוהג כך, בד"כ ימצא מהר מאוד תירוצים למה לא להתמיד. כי תמיד יהיו דברים חשובים יותר. זה כולל את כל מי שקורא עכשיו וחושב לעצמו שאין לו זמן או יכולת לטפל בעצמו, נפשית. שאין לו זמן לבשל אוכל בריא (לקנות פאסט פוד זה הכי קל, ללא ספק...), אין לו זמן לבצע פעילות גופנית וכן הלאה. הגישה שלי היא - אם לאנשים הכי עסוקים בעולם יש זמן (אובמה, לדוגמא), גם לכם יש. זה רק עניין של סדר עדיפויות. 

*אחשוב לי לציין שחלק ממה שנכתב כאן הוא השראה מהתוכנית של אופרה, שדיברה על הנושא הזה באחת התוכניות שלה לאחרונה. 

שבוע מצוין לכולם ובהצלחה!